וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכׇל־מִצְרָֽיִם׃

החרטומים אינם יכולים לעמוד לפני משה מפני השחין, ״כי היה השחין בחרטֻמם ובכל מצרים״. חזקוני מבאר שלא יכלו החרטומים לעמוד ״איש לפני אחיו״ מפני הבושה, שהיו מלאים שחין. הפסוק מציין נקודת שפל עבור החרטומים: לא זו בלבד שלא יכלו לחקות את המכה כמו בכינים, אלא שהם עצמם נפגעו ממנה עד שלא יכלו להתייצב. תבוסתם המוחלטת של חכמי מצרים - שהיו הכוח הרוחני המתמודד מול משה - מסמלת את קריסת ההתנגדות המצרית, ומעצימה את הניגוד בין כוחם הכושל לכוח ה׳ המתגלה במכות.