וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃ {ס}

עתה תראה וגו'. הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרַי; לְפִיכָךְ עתה תראה. הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ (סנהדרין קי"א):

כי ביד חזקה ישלחם. מִפְּנֵי יָדִי הַחֲזָקָה שֶׁתֶּחֱזַק עָלָיו יְשַׁלְּחֵם:

וביד חזקה יגרשם מארצו. עַל כָּרְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְגָרְשֵׁם, לֹא יַסְפִּיקוּ לַעֲשוֹת לָהֶם צֵדָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם וְגוֹ'" (שמות י"ב):

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּעַן תֶּחֱזֵי דְאֶעְבֵּד לְפַרְעֹה אֲרֵי בִידָא תַקִיפָא יְשַׁלְחִנוּן וּבִידָא תַקִיפָא יְתָרֵכִנוּן מֵאַרְעֵהּ: ססס:

ויאמר. עתה תראה. באשר אביא המכות על מצרים, אז ירויח להם מעט כאשר אפרש עוד:

כי ביד חזקה ישלחם - בעל כרחם של ישראל יגרשם לסוף מארצם, כדכתיב: ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ.

עַתָּה תִרְאֶה. עַתָּה שֶׁרָאִיתָ בְּפֶשַׁע פַּרְעֹה הַמִּתְאַמֵּץ לְהַחֲזִיק בְּיִשְׂרָאֵל בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ, תִּרְאֶה כִּי בְּיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, שֶׁיִּתְאַמֵּץ מֵעוֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן לְשַׁלְּחָם בְּכָל כֹּחוֹ.

וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁהֵפִיץ עַתָּה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, יִתְאַמֵּץ לְגָרְשָׁם מֵאַרְצוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּכֻלָּהּ אֲפִילּוּ אֶחָד מֵהֶם:

כי ביד חזקה שלי ישלחם ולא ביד חזקה שלו יגרשם ולא כמו שפייסתו ללכת דרך שלשת ימים לזבוח ולשוב אחר כך לעבודתו וכן הוא אומר כשלחו כלה גרש יגרש ואמר ותחזק מצרים על העם. נשלם סידרא דפרשת שמות.

עַתָּה תִּרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה. מִלַּת ״עַתָּה״ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה לְמֹשֶׁה עַל אֲשֶׁר אָמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה״ (שמות ה:כב), כִּי לֹא נִתְרָעֵם מֹשֶׁה עַל מָה שֶׁלֹּא שִׁלַּח פַּרְעֹה אֶת יִשְׂרָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד בְּבוֹאוֹ אֵלָיו, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי פְּעָמִים שֶׁלֹּא יִתֵּן אוֹתָם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלוֹךְ, אַךְ שֶׁנִּתְרָעֵם עַל מָה שֶׁהֵרַע לָעָם הַזֶּה יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, כִּי לְפָחוֹת אִם שְׁלִיחוּתוֹ לֹא תּוֹעִיל לָהֶם תֵּכֶף, לֹא תַּזִּיק, וַהֲרֵי עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת כִּי הִזִּיק לָהֶם בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְאָמַר מֹשֶׁה: ״אוּלַי אֲנִי הָיִיתִי סִבָּה לָזֶה לְפִי שֶׁשָּׁלַחְתָּ אֵלָיו אִישׁ כְּבַד פֶּה וּלְשׁוֹן כָּמוֹנִי, עַל כֵּן חָרָה אַפּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה בְּיוֹתֵר, כִּי אָמַר: ׳רְאֵה, הַיְהוּדִים מְשַׂחֲקִים בִּי׳, וְאִם כֵּן לָמָּה זֶה שְׁלַחְתָּנִי?״ וְאוּלַי הֵבִין זֶה מִדִּבְרֵי פַּרְעֹה שֶׁאָמַר ״לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם״ (שמות ה:ד), כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, לָמָּה תַפְרִיעוּ?״ אֶלָּא כָּךְ אָמַר: ״אִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת זֶה לְהַפְרִיעַ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו אֵיזֶה אָדָם הָגוּן וְדַבְּרָן אַחֵר, הֶחֱרַשְׁתִּי. אֲבָל לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁלִיחוּת זֶה, וְהֵם יַפְרִיעוּ הָעָם מִמַּעֲשֵׂיהֶם?״ דָּבָר זֶה חָרָה לוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ זֶה שָׁלִיחַ נִקְלֶה מֵאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה זֶה לוֹ הָרָאוּי לִשְׁלִיחוּת.

וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״עַתָּה תִרְאֶה״ וְגוֹ׳ (שמות ו, א), כִּי מֵהַיָּדוּעַ שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּדָּה, שֶׁבְּכָל יוֹם סָמוּךְ לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר הַחֹשֶׁךְ מַחְשִׁיךְ בְּיוֹתֵר מִן חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, וְאַחַר כָּךְ אוֹר הַשַּׁחַר בּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה. וְכֵן רֹב הַחוֹלִים סָמוּךְ לְמִיתָתָם הֵם מִתְחַזְּקִים וְיוֹשְׁבִים עַל הַמִּטָּה וּמְבַקְּשִׁים לֶאֱכוֹל, וְאַחַר כָּךְ הַמָּוֶת גּוֹבֵר. וְכֵן בִּימוֹת הַחֹרֶף סָמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשֶּׁמֶשׁ הַקֹּר הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר, וּלְסוֹף הוּא מְנֻצָּח מִן הַשֶּׁמֶשׁ. וְזֶה דָּבָר טִבְעִי, כִּי כָל דָּבָר טִבְעִי הַמַּרְגִּישׁ שֶׁבָּא כְּנֶגְדּוֹ אֵיזֶה דָּבָר הַפְכִּי לוֹ הָרוֹצֶה לְבַטֵּל מְצִיאוּתוֹ, אָז הוּא מִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר כְּנֶגֶד מִתְנַגְּדוֹ וִימָאֵן לֵעָנוֹת מִפָּנָיו וּפוֹעֵל בְּטִבְעוֹ כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לִפְעֹל, וְלַסּוֹף הוּא מְנֻצָּח כִּי גָּבַר עָלָיו הַהֶפֶךְ. כָּךְ הוּא בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ. כְּמוֹ כֵן מַה שֶּׁהֵרַע פַּרְעֹה לְיִשְׂרָאֵל עַכְשָׁיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁעָשָׂה לְשֶׁעָבַר, זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁקָּרַב קִצּוֹ וְשֶׁזְּמַן הַגְּאֻלָּה קְרוֹבָה לְבַטֵּל כָּל פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל פַּרְעֹה, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק בִּפְעֻלּוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״עַתָּה תִרְאֶה״, בְּמִלַּת ״עַתָּה״ תֵּרֵץ לוֹ עַל מַה שֶּׁשָּׁאַל ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״ וְגוֹ׳ (שמות ה, כב), לְפִי שֶׁעַתָּה הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח לְשַׁלְּחָם וּלְגָרְשָׁם, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְהִתְקוֹמֵם עֲלֵיהֶם בְּיָד חֲזָקָה. וְזֶה מוֹפֵת כִּי ״קָרוֹב יִשְׁעִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת״ (ישעיהו נו, א).

גַּם יֵשׁ לְפָרֵשׁ מִלַּת ״עַתָּה תִרְאֶה״, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן קֵץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁהָיוּ לָהֶם לִהְיוֹת בְּמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ כִּי אִם רד״ו שָׁנִים. עַל כֵּן הוֹסִיף לָהֶם צָרָה וְשִׁעְבּוּד כְּדֵי שֶׁהַסָּךְ הַמּוּעָט יַעֲלֶה לְחֶשְׁבּוֹן מְרֻבֶּה, כִּי בְּיָמִים מוּעָטִים אֵלּוּ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם שָׁנִים רַבִּים, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְקָרֵב לָהֶם הַקֵּץ, שֶׁ״עַתָּה״ תֵּכֶף וּמִיָּד ״תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״. וְזֶה דִּקְדּוּק נָכוֹן.

עַתָּה תִרְאֶה וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ עַתָּה, הוּא תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁאָמַר ״וּמֵאָז בָּאתִי וְגוֹ׳ הֵרַע לְיִשְׂרָאֵל״ יוֹתֵר מֵהַקּוֹדֵם, אָמַר לוֹ עַתָּה תִרְאֶה כִּי רָעָה זוֹ תֵּכֶף תִּסְתַּלֵּק תּוֹסֶפֶת וְעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁבְּמַכָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל דָּם נִסְתַּלֵּק הַשִּׁעְבּוּד כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט), וְזֶה הֵפֶךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב שֶׁיַּתְמִיד רָעַת יִשְׂרָאֵל מֵאֶמְצָעוּת שְׁלִיחוּת זֶה עַד עֵת הַגְּאֻלָּה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּדְבָרָיו.

עוֹד יִרְצֶה לַהֲשִׁיבוֹ עַל מַה שֶׁאָמַר כִּי אוֹיֵב חֵרֵף ה׳ וְלֹא קִנֵּא לִכְבוֹד שְׁמוֹ, עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה עַל זֶה. וְאָמְרוֹ כִּי בְיָד וְגוֹ׳ יִתְבָּאֵר לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאֶחָד מֵהַטְּעָמִים שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מַכַּת בְּכוֹרוֹת בִּשְׁלִיחוּת רִאשׁוֹנָה, הוּא שֶׁאִם לֹא הָיָה פַּרְעֹה מֵעִיז פָּנָיו לְדַבֵּר דְּבָרִים נֶגֶד כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, תֵּכֶף הָיָה מְשַׁלְּחָם בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, וְעַל יְדֵי כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה הִפְלִיא ה׳ מַכּוֹתָיו, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, פֵּרוּשׁ, אֲחַזֵּק לִבּוֹ עַד שֶׁאַטְעִימֵהוּ מִטְּעָמִים רַבִּים מָרִים וְקָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלְּחֵם, וְזֶה לְטַעַם נָגַע בִּכְבוֹד עֶלְיוֹן.

וּבְיָד חֲזָקָה וְגוֹ׳. כָּאן הוֹדִיעַ אֲשֶׁר יַרְעִישׁ ה׳ בַּהֲבָאַת מַכַּת בְּכוֹרוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני קפ״ו) בְּפָסוּק ״אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת״, כִּי הָיוּ מֵתִים גְּדוֹלֵי הַבָּתִּים אִם אֵין בְּכוֹר, וְהָיוּ מֵתִים בְּכוֹרֵי אָב גַּם בְּכוֹרֵי אֵם. וּבְאֶמְצָעוּת כֵּן לֹא הִסְפִּיק לְשַׁלְּחָם לְבַד אֶלָּא לְגָרְשָׁם בִּמְהִירוּת גָּדוֹל, דִּכְתִיב (שמות יב:לג) ״וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם וְגוֹ׳ לְמַהֵר״ וְגוֹ׳. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁאָמַר בַּתְּחִלָּה ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״ וְגוֹ׳, בָּאָה הַתְּשׁוּבָה בַּפָּרָשָׁה הַסְּמוּכָה ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳.

חסלת פרשת שמות