שְׁמוֹת ד׳ · כ״ו

וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת׃ {פ}

במילים פשוטות

וירף ממנו, אז אמרה ״חתן דמים למולת״. רש״י מבאר ש״וירף״ - המלאך הרפה ממנו, ואז הבינה צפורה שעל המילה בא להורגו, ו״חתן דמים למולת״ - חתני היה נרצח על דבר המילה. אונקלוס מתרגם ״ונח מניה״, ונח המלאך ממנו. אבן עזרא מבאר ש״דמים״ בלשון הקודש בא בשני עניינים, שפיכות דמים או דם ממש, ושכשראתה צפורה שסר החולי ממשה אמרה שאין הבן חתן דמים במובן של הריגה. הפסוק חותם את פרשת המלון: לאחר המילה הרפה המלאך ממשה, וצפורה מבינה שהסכנה נבעה מעיכוב המילה. בכך מודגשת חשיבות מצוות המילה ותפקידה של צפורה בהצלת משה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וירף. הַמַּלְאָךְ ממנו, אז הֵבִינָה שֶׁעַל הַמִּילָה בָּא לְהָרְגוֹ:

אמרה חתן דמים למולת. חֲתָנִי הָיָה נִרְצָח עַל דְּבַר הַמִּילָה:

למולת. עַל דְּבַר הַמּוּלוֹת. שֵׁם דָּבָר הוּא, וְהַלָּמֶ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן עַל, כְּמוֹ "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ד), וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם דָּמִים עַל דַּם הַמִּילָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְנָח מִנֵהּ בְּכֵן אֲמֶרֶת אִלוּלֵי דְמָא דִמְהֻלְתָּא הָדֵין אִתְחַיַב חַתְנָא קְטוֹל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וירף. דמים בלשון הקדש על ב' ענינים, האחד שפיכות דמים כמו "איש דמים אתה לי" (ש"ב טז ח), והמפרש שהוא חיים איננו לשון, והשני לשון רבים מדם ממש, כמו "בדמיך חיי" (יחז' טז ו), והנה אמרה בראותה שסר החולי ממשה אין אתה בני חתן דמים שהוא מענין הריגה, רק אתה חתן מתבוסס בדם המילה, ומולות שם דבר, והנה על לשון רבים בעבור דמים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וירף - המלאך ממנו. מן רפה היום לערוב יאמר וירף. מן קנה. ויקן.

אז אמרה חתן דמים למולות - על עכוב המילה נתחייב בעלי מיתה. כי המילה הצילתו עתה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. אֲבָל לֹא הִנִּיחוֹ לְגַמְרֵי.

אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. כְּשֶׁהָיִיתָ חָתָן אָמַרְתָּ שֶׁנּוֹצִיא דָּמִים בִּשְׁתֵּי מִילוֹת, שֶׁהֵן כְּרִיתַת הַמִּילָה וְהַפְּרִיעָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וירף ממנו. המלאך, אחר שנמול אז הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו. ד״‎א ותאמר על בנה כי חתן דמים אתה לי היא קרא לבנה חתן [דמים] ביום מילתו על שם המצוה, וכן הפי׳‎ אתה בני, חתן של דמים אתה לי שהרי המלאך שופך את דמי בעלי. חתן דמים למולת. מה שקראתי לבני חתן דמים היינו בשביל המולות וכל זמן שהיה בבית חמיו לא נענש לפי שלא היה בידו ספק לעשות בשביל חמיו שהיה מעכב כדאיתא בהגוזל שבקש המלאך להמיתו במלון בשביל בנו בכורו שעדיין לא מל ודבר זה גרם לבן בנו להיות עובד עבודת כוכבים. ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור לפי שעל ידה היה העכוב. מ״‎מ סברת רוב העולם נוטה שעל בנה הקטן שבשני בניה אמרה כי חתן דמים אתה לי, אבל אין משיבים על האגדה. ואם תאמר הרי לעיל גבי ולכהן מדין פרש״‎י שפירש מעבודת כוכבים. אלא נ״‎ל לאו דווקא מעבודת כוכבים אלא שלא יהא נמול ויהא כגר תושב.

כי חתן דמים אתה לי לפי שפרש״‎י דמים כמו שופך דמים כמו צא איש הדמים וצריך לסרס המקרא כי דמים חתן אתה לי כלומר הורג חתני אתה לי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל