שְׁמוֹת ל״ח · ל׳

וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כׇּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

במילים פשוטות

בצלאל עשה בנחושת את אדני פתח אוהל מועד, ואת מזבח הנחושת, ואת מכבר הנחושת אשר לו, ואת כל כלי המזבח. הפסוק מפרט מה נעשה מנחושת התנופה: אדני פתח אוהל מועד, מזבח העולה, מכבר הנחושת שלו וכל כלי המזבח. חזקוני מבאר ש״ויעש בה״ פירושו מאותה תנופה, ומפרט שמששים וחמישה ככרי נחושת עשו את אדני החצר ומסך פתח המשכן, ומן היתרה עשו את מזבח הנחושת וכליו. לפי פשט הכתוב, הנחושת שימשה לאדנים, למזבח החיצוני ולכליו. תרגום אונקלוס מתרגם ״מכבר הנחושת״ כסרדא דנחשא. הפסוק מבאר את ייעוד הנחושת לאדני הפתח, למזבח העולה, למכברו ולכל כליו, כחלק מחשבון הנחושת שנתרמה.
מבוסס על חזקוני, פשט · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַעֲבַד בַּהּ יָת סַמְכֵי תְּרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת מַדְבְּחָא דִנְחָשָׁא וְיָת סְרָדָא דִנְחָשָׁא דִי לֵהּ וְיָת כָּל מָנֵי מַדְבְּחָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויעש בה מאותה תנופה. בה במקום ממנה כמו שפרשתי גבי מראות הצובאות.

את אדני פתח אהל מועד מששים וחמשה ככרי נחשת עשו ששים וחמשה אדני נחשת לכל החצר סביב ולמסך פתח המשכן ככר לאדן, ומן החמשה ככרים הנותרים והאלפים וד׳‎ מאות שקל עשו מזבח הנחשת וכליו ואת יתדות המשכן והחצר. חז״‎ק הרי שייר לפרש כאן קרסי נחשת לעשתי עשרה יריעות והמקבות לתקוע בה את היתדות לפי מה שפרש״‎י בסוף פרשת תרומה. אבל אין לתמוה מן הכיור כמו שפרש״‎י בסוף פרשת ויקהל. אל יעלה על לבב אנוש לומר שלא נדבו זהב וכסף ונחשת אלא מה שכתוב כאן, כי הרבה יותר ממה שכתוב כאן נדבו אלא כתב לך מן הזהב את שהוצרך למלאכת הזהב והמותר נתנו באוצר לכל צרכי קדש וצבור וכן עשו מן הכסף ומן הנחשת. ואי אפשר לומר שנדבו בצמצום מה שהוצרכו, וגם א״‎א לומר שמנה בני תשע עשרה ובני ששים ואחת ובני שבעים ובני שמונים שנה שלא היו במנין ששים רבוא ולא נדבו, שהרי כתיב כל מרים תרומת כסף ונחשת, דמשמע כל הרוצה לתרום יהיה תורם אפילו אינם בני עשרים או יתרים על ששים דמי איכא למימר שלא הביאו אלא בקע לגולגלת אלא ודאי נדבו והותירו הרבה כדכתיב והותר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל