שְׁמוֹת ל״ד · י״א

את האמרי וגו'. ו' אֻמּוֹת יֵשׁ כָּאן, כִּי הַגִּרְגָּשִׁי עָמַד וּפָנָה מִפְּנֵיהֶם:

טָר לָךְ יָת דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין הָא אֲנָא מְתָרֵךְ מִן קֳדָמָךְ יָת אֱמוֹרָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וּפְרִזָאֵי וְחִוָאֵי וִיבוּסָאֵי:

שמר לך. לפי דעתי עם משה ידבר שישמור אלה הדברים ויספרם כן לבני ישראל על דרך שמרו עדותיו וחוק נתן למו (תה' צט ז) כאשר פירשתי במקומו:

ותחלת הפרשה שתאמר להם הנני גרש מפניך, וזאת הפרשה דומה לפרשת הנה אנכי שולח מלאך (למעלה כג כ) עם הפרשה שהיא למעלה:

ומלת גרש. מהבנין הקל והוא פועל יוצא וככה אלמנה וגרושה (ויקרא כא יד):

שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. לא בִלְבַד אַזְהִירְךָ שֶׁלֹּא תָמִיר כְּבוֹדְךָ בְּלֹא יוֹעִיל, אֲבָל אַזְהִירְךָ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא תַנִּיחַ אֲחֵרִים לַעֲבוֹד לְזוּלָתִי.

שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הראשונות מחלתי, אבל מהיום והלאה תשמור את אשר אנכי מצוך היום.

שְׁמָר לְךָ. צָרִיךְ לָדַעַת מַה יִשְׁמֹר בָּזֶה, וְאִם יִשְׁמֹר הַדְּבָרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְהִירוֹ עַל מִצְוָה בִּפְרָטוּת מִכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וּפְשִׁיטָא שֶׁלֹּא יִכְבּוֹשׁ הַנֶּאֱמַר לוֹ בִּנְבוּאָה. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֲבוֹדָה זָרָה, לָזֶה מִתְחַכֵּם ה׳ לְרַפֵּא שִׁבְרָם בְּמַה שֶׁיְּצוֹרְרוּ אֶת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וִיקַוּוּ לְאַבְּדָם וּלְהַרְחִיקָם בַּל קְרוֹב אֲלֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה יִתְכַּפֵּר עֲוֹנָם וְתִתְרַצֶּה תְּשׁוּבָתָם. וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ, יוֹעִיל הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן בָּזֶה לְכַפָּרָה עַל הַדָּבָר. וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמָר לְךָ, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית לז:יא) ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״, שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁמְּרִים מָתַי יָבֹא עֵת לַעֲשׂוֹת כָּל הַכָּתוּב לְהַתְעִיב אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁבּוֹ נִכְשְׁלוּ.

אוֹ יֹאמַר, כִּי מִקּוֹדֶם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל לֹא צִוָּה ה׳ כָּל הַהַרְחָקָה מֵהָאוּמּוֹת וְהַתְעָבָתָם, וּלְצַד שֶׁקָּדַם מַעֲשֵׂה הָרַע הוֹסִיף ה׳ לָהֶם מִצְוָה זוֹ כְּדִין הַרְחָקַת הַנִּכְשָׁל בַּעֲבֵרָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַגְדִּיר עַצְמוֹ בְּגָדֵר חָדָשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמָר לְךָ, פֵּרוּשׁ, מִצְוָה זוֹ לְמָה שֶׁאֵלֶיךָ בָּאָה לְצַד מַה שֶׁעָשִׂיתָ אֶת הָעֵגֶל.

אוֹ אֶפְשָׁר כִּי קוֹדֶם מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל לֹא הָיָה ה׳ מְצַוֶּה עַל הַדָּבָר הָאָמוּר בָּעִנְיָן, כִּי תֵּכֶף הָיָה ה׳ גּוֹרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְאֵין מָקוֹם לְמִצְוָה, וְלֹא הָיָה בֵּית מֵחוּשׁ לְחַיַּת הָאָרֶץ, אוֹ לְצַד אֵימָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה נִפְסָק מֵהֶם יֵצֶר הָרָע וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תַּעַבְדֵם, אוֹ לְצַד כִּי יִרְבּוּ עַד מְאֹד וּמָלְאוּ הָאָרֶץ. וְאַחַר הָעֵגֶל בָּטַל הָעִנְיָן וְהֻצְרְכוּ לְצַוּוֹת לָזֶה, וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמָר לְךָ.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז אֶפְשָׁר שֶׁתֵּיבַת לְךָ חוֹזֶרֶת אֶל מֹשֶׁה, וְרָמַז לוֹ כִּי מַה שֶׁאוֹמֵר לוֹ הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ וְגוֹ׳, אֵינוֹ לִזְמַן הַמִּזְדַּמֵּן אֶלָּא לִזְמַן רָחוֹק, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,יג) מֹשֶׁה שֶׁגָּאַל אוֹתָנוּ הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ לֶעָתִיד לָבֹא, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר שְׁמָר לְךָ, וְתֵדַע כִּי לֹא נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי ה׳ שֶׁאָמַר כָּאן לְמֹשֶׁה ״הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר שְׁמָר לְךָ לְאַחֲרִית הַיָּמִים אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.