שְׁמוֹת ל״ב · ה׳

וירא אהרן. שֶׁהָיָה בוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים ק"ו), וְרָאָה שֶׁהִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה שָׂטָן וְלֹא הָיָה לוֹ פֶּה לִדְחוֹתָם לְגַמְרֵי:

ויבן מזבח. לִדְחוֹתָם:

ויקרא חג לה' מחר. וְלֹא הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָבֹא מֹשֶׁה קֹדֶם שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ, בְּוַיִּקְרָא רַבָּה, דְּבָרִים הַרְבֵּה רָאָה אַהֲרֹן - רָאָה חוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁהָיָה מוֹכִיחָם וַהֲרָגוּהוּ, וְזֶהוּ וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו - וַיָּבֶן מִזָּבוּחַ לְפָנָיו - וְעוֹד רָאָה וְאָמַר מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה בִי הַסֵּרָחוֹן וְלֹא בָהֶם, וְעוֹד רָאָה וְאָמַר אִם הֵם בּוֹנִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, זֶה מֵבִיא צְרוֹר וְזֶה מֵבִיא אֶבֶן וְנִמְצֵאת מְלַאכְתָּן עָשׂוּי בְּבַת אַחַת, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בוֹנֶה אוֹתוֹ וַאֲנִי מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתִּי, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֹשֶׁה בָא:

חג לה'. בְּלִבּוֹ הָיָה לַשָּׁמַיִם, בָּטוּחַ הָיָה שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה וְיַעַבְדוּ אֶת הַמָּקוֹם:

וַחֲזָא אַהֲרֹן וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹהִי וּקְרָא אַהֲרֹן וַאֲמַר חַגָא קֳדָם יְיָ מְחָר:

וירא אהרן. בלב כמו וראיתי אני (קהלת ב יג) בלבי, וירא יעקב כי יש שבר (ברא' מב א):

חַג לַה' מָחָר. וְלֹא תְְּעַרְבְּבוּ שִׂמְחָתוֹ בְּאֵל אַחֵר:

וירא אהרן שטעו, אמר מתירא אני שמא ישימו לב לומר מה יושיענו זה וישימו להם ראש כמו שפירשתי, ולפיכך ויבן מזבח לפניו כדי להעסיקם עד שיבא משה.

חג לה׳‎ מחר למחר נעבידהו ונעשה חג לשמים על שנתן לנו מנהיג וסלקם בדברים עד המחרת.

וַיַּרְא אַהֲרֹן. כִּי הִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה שָׂטָן, חָשַׁב לִדְחוֹתָם בְּבִנְיַן מִזְבֵּחַ, כִּי אָמַר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לִזְבֹּחַ לוֹ בְּלֹא מִזְבֵּחַ. ״וַיִּקְרָא חַג לַה׳ מָחָר״ - לֹא לָעֵגֶל כִּי אִם לַה׳, כִּי חָשַׁב שֶׁמָּחָר וַדַּאי יָבֹא מֹשֶׁה, וְהַשָּׂטָן זֵרְזָם שֶׁהִשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וְלֹא הִמְתִּינוּ כַּמָּה שָׁעוֹת עַל הַיּוֹם. ״וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק״, דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא כי תשא כ) רֶמֶז לְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלִי נִרְאֶה, מִדְּקָאָמַר ״לְצַחֵק״ וְלֹא אָמַר ״וַיְצַחֲקוּ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם צְחוֹק שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ, אֶלָּא לְפִי שֶׁעָבְרוּ עַל ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָבְרוּ עַל ״לֹא תִרְצָח״ וְ״לֹא תִנְאָף״, כִּי הָיוּ הַדִּבְּרוֹת חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ: ״לֹא תִרְצָח״ כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״, וְ״לֹא תִנְאָף״ כְּנֶגֶד ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״לְצַחֵק״, שֶׁעָבְרוּ עַל ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ הַמְּבִיאִין גַּם לִידֵי צְחוֹק שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי מַאן דְּעָבֵיד הָא נָפֵיל בְּהָא.

וַיַּרְא אַהֲרֹן. פֵּרוּשׁ, רָאָה דְּבַר פֶּלֶא, כִּי לֹא עָשָׂה דָּבָר אֶלָּא הִשְׁלִיכוֹ בָּאֵשׁ וְיָצָא הָעֵגֶל מֵעַצְמוֹ.

וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו. וְלֹא אָמַר ״וַיִּבֶן לְפָנָיו מִזְבֵּחַ״, שֶׁאָז יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁלִּכְבוֹדוֹ עָשָׂה, וְהוּא לֹא עָשָׂה הַמִּזְבֵּחַ לָעֵגֶל אֶלָּא לְפָנָיו עֲשָׂאוֹ וְכַוָּנָתוֹ לַמָּקוֹם. וּלְדִבְרֵי הַזֹּהַר (ח״ב קצג.) יְכֻוַּן גַּם כֵּן עַל נָכוֹן, כִּי עָשָׂה לְבַל יַפְלִיא חוּץ וְהָיָה לוֹ הַמִּזְבֵּחַ לְמַאֲסָר כְּכָל מְחֻיְּבֵי מִיתָה.

וְאָמַר חַג לַה׳ מָחָר, נִתְכַּוֵּן לִדְחוֹת הַשָּׁעָה, וְכַוָּנָתוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ בִּדְבָרָיו הָיְתָה לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱמֶת, כִּי שֵׁם זֶה הוּא שֵׁם הַמְיֻחָד, וְיִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי לֹא נֶעֶקְרָה מַחֲשַׁבְתָּם וֶאֱמוּנָתָם מֵה׳ אֱמֶת וְאֵלָיו יְכַוְּנוּ, אֶלָּא שֶׁרָצוּ לָקַחַת חֵלֶק מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה לִפְנֵיהֶם, אֵין דְּבַר נֶגְדִּיּוּת לְדַעְתָּם בְּדִבְרֵי אַהֲרֹן.