שְׁמוֹת ל״ב · ל״ג

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה מָן דִי חַב קֳדָמַי אֶמְחִנֵהּ מִסִפְרִי:

ויאמר. אמר הגאון זהו וינחם ד' (פ' יד) כי אמר להשמיד הכל והטעם הנה לא אמחה מספרי רק אשר חטא לי במחשבתו על דרך למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחז' יד, ה) ולא נהרגו כי לא עבדו וזהו ויגוף ד' את העם בעבור שנעשה העגל ובא ספק לאנשים בסתר:

מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. מִי הוּא שֶׁחָטָא לִי שֶׁאֶמְחֶה מִסִּפְרִי אֶת זְכֻיּוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִסְלִיחַת עָוֹן כְּנֶגְדָּם, זֶה לֹא הָיָה לְעוֹלָם, כִּי הַדִּין לְפָנַי הוּא הֵפֶךְ זֶה, כִּי אָמְנָם יִשָּׂא כָּל אֶחָד עֹנֶשׁ עֲוֹנוֹ וִיקַבֵּל שְׂכַר זְכֻיּוֹתָיו, שֶׁאֵין מִצְוָה מְכַבָּה עֲבֵרָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא אָשִׂים זְכֻיּוֹתֶיךָ לְחֶשְׁבּוֹנָם.

מי אשר חטא לי אמחנו מספרי כך שורת הדין נוהגת אבל אני מותר לך.