שְׁמוֹת ל״ב · כ״ט

מלאו ידכם. אַתֶּם הַהוֹרְגִים אוֹתָם - בְּדָבָר זֶה תִּתְחַנְּכוּ לִהְיוֹת כֹּהֲנִים לַמָּקוֹם:

כי איש. מִכֶּם יְמַלֵּא יָדוֹ בבנו ובאחיו:

וַאֲמַר משֶׁה קָרִיבוּ יֶדְכוֹן קֻרְבָּנָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ אֲרֵי גְבַר בִּבְרֵהּ וּבְאָחוּהִי וּלְאַיְתָאָה עֲלֵיכוֹן יוֹמָא דֵין בִּרְכָן:

ויאמר משה. וכבר אמר להם כמו וייצר ד' אלהים (ברא' ב ז) ורבים ככה:

ומלת מלאו. דקדוקו זר, כי פעם הוא פעל יוצא ופעם עומד והבנין קל:

וטעם כי איש בבנו. אפילו יהיה העובד בנו או אחיו שיהרגוהו, והשכר הוא שיתן עליכם ברכה, וזהו בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי (דבר' י ח) והטעם שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני, ע"כ אמר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' את משה בהר סיני (במד' ג א) והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים אז היתה מחלוקת קרח כי בכור היה, כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שיהיו קדושים, בעבור שהם העלו העולות והשלמים זבחו על המזבח שנעשה לפני העגל:

מלאו ידכם היום - כמו: כי מלאו אחרי ה' - לשעבר.

היום - הגבו כל יד ויד שלכם בקרבן לה'. שהרי איש בבנו ובאחיו - שלחתם ידיכם לשמים.

מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה'. הַקְנוּ שְׁלֵמוּת לִידֵיכֶם הַיּוֹם שֶׁתִּהְיֶינָה מוּכָנוֹת לְעָבְדוֹ בְּמִקְדָּשׁוֹ.

כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו. כִּי כָּל אֶחָד מִכֶּם כְּבָר הוּקְדַּשׁ לַה' בִּבְנוֹ, בְּעִנְיַן הַמִּילָה שֶׁעֲשִׂיתֶם בַּמִּדְבָּר, וּבְאָחִיו, בַּהֲרִיגַת הַיּוֹם. וְלָכֵן מִלְאוּ יֶדְכֶם בְּטוֹב הַכַּוָּנָה וְהַשְׁלִימוּ הֲכִנָתְכֶם לַה' לַעֲבוֹדָתוֹ.

וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה. וּמִלְאוּ יֶדְכֶם גַּם כֵּן בְּאֹפֶן שֶׁיִּתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וְזֶה שֶׁתִּהְיֶה מְגַמַּת פְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר מִשְׁפָּטוֹ וּבְרִיתוֹ, כְּאָמְרוֹ "כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ" (דברים לג:ט-י). "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג:יא).

מלאו ידכם היום כבר נתמלאו כל יד ויד שלכם להיותכם משרתי הקב״‎ה שהרי איש בבנו ובאחיו שלחתם ידיכם לשם שמים וכן משמע התרגום. ואין לומר מלאו ידיכם להבא שהרי כבר עשו כדברי משה.

ולתת עליכם היום ברכה. מכאן זכו בני לוי לברכת משה בפרשת ברכה אע״‎פ שלא ברכן יעקב, ובני ראובן זכו ע״‎י שעברו את הירדן חלוצים במצותו, אבל בני שמעון לא זכו לברכתו ע״‎י שקלקלו במדינית וגנו את משה ואמרו לו בת יתרו מי התירה לך. ד״‎א ולתת עליכם היום ברכה הוא שנאמר בפרשת עקב בעת ההיא הבדיל ה׳‎ וגו׳‎ ולברך בשמו עד היום הזה. באותו פרק נגזר שיהיו מובדלים וכשהוקם המשכן נגמר מה שנגזר כבר, ונבדל אהרן ובניו לשרת הקב״‎ה. גם הלויים נלקחו תחת הבכורות לפי שהקריבו על המזבח שנעשה לפני העגל אז היתה מחלקתו של קרח שרצה להיות עובד עבודה לפי שגם הוא היה בכור כדכתיב ובני יצהר קרח ונפג וזכרי.

מִלְאוּ. לֹא נוֹדַע מִלּוּאִים אֵלּוּ מַה יַגִּידוּ, וְאִם עַל הֲרִיגַת הַקְּרוֹבִים הֲלֹא כְּבָר עָשׂוּ מַה שֶׁעָשׂוּ, וְהַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ כִּי פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר מַה שֶׁאָמַר קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה, וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא כְּתָבוֹ בִּמְקוֹמוֹ.

וְנִרְאֶה כִּי פָּסוּק זֶה בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְצַד שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי לֵוִי מַעֲשֶׂה הָאָמוּר בְּסָמוּךְ שֶׁהָרְגוּ כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ וְהוּא מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר אֵינוֹ נַעֲשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים כַּיָּדוּעַ, וְצֵא וּלְמַד מֵאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות ז,א) שֶׁאָמְרוּ, בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ הוֹרְגִים אֶחָד לְשֶׁבַע שָׁנִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְשִׁבְעִים שָׁנִים הָיְתָה נִקְרֵאת בֵּית דִּין קַטְלָנִית, וּבְנֵי לֵוִי הָרְגוּ בְּיוֹם אֶחָד כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ בָּזֶה לְחֶסְרוֹן הָאֹשֶׁר וְסִימַן הַגְּרִיעוּת שֶׁיֶּחְסְרוּ אוֹרוֹת נִשְׁמַת הָעוֹשֶׂה כָּזֶה, לוּ יִהְיוּ שֶׁיַּהֲרֹג כְּפִי הַדִּין סוֹף כָּל סוֹף זֶה יַגִּיד הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת הָרַע. לָזֶה בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָמַר לָהֶם מִלְאוּ יֶדְכֶם אֵין פֵּרוּשָׁהּ לְשׁוֹן צִוּוּי אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ הוֹדָעָה, כִּי הֵן הַיּוֹם יִהְיוּ מִלּוּאֲכֶם יֶדְכֶם, פֵּרוּשׁ כֹּחֲכֶם, לַה׳, וְאֵין בְּמַעֲשֶׂה זֶה הַכָּרַת חוֹסֶר הָאֹשֶׁר אֶלָּא אַדְרַבָּא מִלּוּי אוֹרוֹת הַנֶּפֶשׁ, וְהַטַּעַם הוּא כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וְגוֹ׳, וְזֶה הוּא מַעֲשֶׂה הַמְצֻיָּן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁבּוֹ הָיָה לוֹ הַשְּׁלֵמוּת, דִּכְתִיב (בראשית כב:י) ״וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ״ וְגוֹ׳ וּכְתִיב ״עַתָּה יָדַעְתִּי וְגוֹ׳ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ״, וְהוּא אָמְרוֹ וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, מִלְּבַד שֶׁבָּזֶה הִשַּׂגְתֶּם שְׁלֵמוּת יַד הַקֹּדֶשׁ עוֹד לָתֵת עֲלֵיכֶם בְּרָכָה.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר בְּדִקְדּוּק תֵּיבַת עֲלֵיכֶם וְלֹא אָמַר לָכֶם, שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר גַּם כֵּן שֶׁהַחִסָּרוֹן שֶׁנֶּחְסַר עַל יָדָם אֵינוֹ קָרוּי חִסָּרוֹן, אֶלָּא אַדְרַבָּה בְּרָכָה גָּרְמוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְאִילָן שֶׁזּוֹמְרִין אוֹתוֹ לְהַצְלָחָתוֹ בַּהֲסָרַת עֲנָפִים הָרָעִים, כְּמוֹ כֵן בְּאֶמְצָעוּת הֲרִיגַת עוֹשֵׂי רֶשַׁע מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַגֶּפֶן (תהלים פ:ט). וְהוּא אָמְרוֹ וְלָתֵת עֲלֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, עַל סִבַּתְכֶם, הַיּוֹם בְּרָכָה, פֵּרוּשׁ, לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהֶם הָיָה הַחִסָּרוֹן, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיָה בֵּית מֵחוּשׁ לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּכְפִי זֶה, טַעַם שֶׁאָמְרוּ בֵּית דִּין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה וְכוּ׳, הוּא בִּמְצִיאוּת שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לַמְּצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ מִשְּׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, כִּי כָּאן הָרְגוּ חֲבִיבֵיהֶם, וְזֶה יַגִּיד בְּחִינַת הַפְלָגַת אַהֲבָתָם בַּבּוֹרֵא, וְעוֹד שֶׁהָיָה מְצִיאוּת שֶׁזּוּלַת זֶה תִּדְבַּק הָרָעָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּבְאֶמְצָעוּת זֶה שָׁב ה׳ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ.