שְׁמוֹת ל״א · ט״ו

שבת שבתון. מְנוּחַת מַרְגּוֹעַ וְלֹא מְנוּחַת עֲרָאִי:

קדש לה'. שְׁמִירַת קְדֻשָּׁתָהּ לִשְׁמִי וּבְמִצְוָתִי:

שִׁתָּא יוֹמִין יִתְעֲבֵד עִבִידָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שְׁבַת שַׁבְּתָא קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ כָּל דְיַעְבֵּד עִבִדְתָּא בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

ששת. ועוד הוסיף לפרש כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה, ובא מלת יעשה עם מלאכה אולי יחסר מלת כל, או דבר מעשה והנה הטעם אם יעשה מלאכה בפרהסיא המיתוהו אתם:

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה. הִנֵּה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאִם כֵּן אֵין רָאוּי שֶׁתִּדְחוּ שַׁבָּת מִפָּנֶיהָ, שֶׁאֵין שׁוּם מִצְוָה דּוֹחָה שַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה לָהּ זְמַן קָבוּעַ וְיֶאֱרַע הַזְּמַן בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ עֲבוֹדָה וּמִילָה, אֲבָל כְּשֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּיוֹם אַחֵר אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת כְּלָל.

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. הִנֵּה נֶאֱסַר בָּהּ אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִכְּלַל הַמְּלָאכוֹת, כַּאֲמָרוֹ (שמות כג:יב) "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת", וְזֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶשׁ לַה', שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בּוֹ פּוֹנֶה לְגַמְרֵי מֵחַיֵּי שָׁעָה לַעֲסוֹק בְּעִסְקֵי חַיֵּי עוֹלָם לִכְבוֹד קוֹנוֹ:

כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה יוּמָת. וְלָכֵן דִּין הוּא שֶׁהַמְבַטֵּל כַּוָּנָה זֹאת בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה יוּמָת.

ששת ימים יעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד, לומר כשאתה עושה רצונו של מקום מלאכתכם תהא נעשית ע״‎י אחרים עבדיכם ושפחותיכם וכשאינכם עושים רצונו תעבוד אתה ועשית אתה בעצמך מלאכתך. ששת ימים יעשה מלאכה אהדריה קרא בשביל מות יומת.

שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת עוֹד לָזֶה. עוֹד לָמָּה אָמַר יֵעָשֶׂה וְלֹא אָמַר תַּעֲשֶׂה כְּסֵדֶר שֶׁדִּבֵּר בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת. עוֹד לָמָּה שִׁנָּה כָּאן לְהַזְכִּירוֹ בְּשֵׁם יוֹם הַשְּׁבִיעִי וְעַד עַתָּה לֹא הִזְכִּירוֹ אֶלָּא בְּשֵׁם שַׁבָּת, וְעוֹד רוֹאַנִי שֶׁגָּמַר אוֹמֶר לְהַזְכִּירוֹ בְּשִׁנּוּי הַשֵּׁם כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. גַּם לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה בוֹ״.

וְאוּלַי שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת סט,א): תָּנוּ רַבָּנָן, הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בַמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתַי שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁשָּׁה יָמִים וּמְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד, וְהֶעֱמִידוּהָ בַּשַּׁ״ס שֶׁבְּכָל יוֹם עוֹשֶׂה פַּרְנָסַת אוֹתוֹ יוֹם וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְהִקְשׁוּ אִם כֵּן בַּמֶּה מִנְכַּר? וְתֵרְצוּ בְּקִדּוּשָׁא וְאַבְדַּלְתָּא, וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ בְּיוֹם שַׁבָּת, וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בְּשַׁ״ס מִנְכַּר בַּהֲלִיכָה מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה הֶכֵּר בְּשַׁבָּת, אִי נַמִּי שֶׁאֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁמְּשַׁמֵּר הוֹלֵךְ.

וְהִנֵּה לְדֶרֶךְ הָרִאשׁוֹן יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳, הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר אוֹ בַּיָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יּוֹם מִיָּמִים, וְאָמַר שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ יֵעָשֶׂה בָּהֶם הֶתֵּר מְלָאכָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּכְרָח שֶׁהוּא פַּרְנָסַת אוֹתוֹ יוֹם, וְלָזֶה לֹא אָמַר תֵּעָשֶׂה אֶלָּא יֵעָשֶׂה, פֵּרוּשׁ יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת לְחַיּוֹת נֶפֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פֵּרוּשׁ לְחֶשְׁבּוֹנוֹ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן פֵּרוּשׁ אֵינוֹ כְּפִי הָאֱמֶת שַׁבָּת אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּתוֹן כָּאָמוּר בְּמִצְוַת הַשְּׁמִיטָה, דִּכְתִיב (ויקרא כה:ד) ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ״, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה בָּאָרֶץ, גַּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְחֶשְׁבּוֹנוֹ יַעֲשֶׂה בּוֹ שְׁבִיתָה שֶׁלֹּא תִהְיֶה בּוֹ הֲלִיכָה, וְאָמְרוֹ קֹדֶשׁ לַה׳ שֶׁצָּרִיךְ לְקַדְּשׁוֹ בְּקִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה כְּאִלּוּ הוּא יוֹם שַׁבָּת.

וּלְדֶרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁאָר שֵׁשֶׁת יָמִים אֶלָּא לְעִנְיַן קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה, יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְעִנְיַן קֹדֶשׁ לַה׳, פֵּרוּשׁ לְקַדְּשׁוֹ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִשְׁלֹל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב שֶׁהוּא שְׁבִיעִי לְחֶשְׁבּוֹן יוֹם זִכְרוֹנוֹ, שֶׁאִם עָבַר עַל מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב, הֲגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר, הֲגַם שֶׁמְּקַדְּשׁוֹ בְּחֶזְקַת יוֹם שַׁבָּת.