וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

ואתה דבר אל בני ישראל. וְאַתָּה אַעַ"פִּ שֶׁהִפְקַדְתִּיךָ לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לִדְחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי אוֹתָהּ מְלָאכָה:

אך את שבתתי תשמרו. אַעַ"פִּ שֶׁתִּהְיוּ רְדוּפִין וּזְרִיזִין בִּזְרִיזוּת הַמְּלָאכָה, שַׁבָּת אַל תִּדָּחֶה מִפָּנֶיהָ, כָּל אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִין - לְמַעֵט שַׁבָּת מִמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן:

כי אות הוא ביני וביניכם. אוֹת גְּדֻלָּה הִיא בֵינֵינוּ, שֶׁבָּחַרְתִּי בָכֶם בְּהַנְחִילִי לָכֶם אֶת יוֹם מְנוּחָתִי לִמְנוּחָה:

לדעת. הָאֻמּוֹת בָּהּ כי אני ה' מקדשכם:

וְאַתְּ מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר בְּרַם יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִי לִי תִּטְּרוּן אֲרֵי אָת הִיא בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן לְמִדַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדִשְׁכוֹן:

ואתה. טעם אך, בעבור אשר צויתים ככתוב למעלה אולי חשבו כי יעשו כן בשבת אמר חכם מהחכמים הגדולים, ידוע כי שבת אחת שבת ד' א"כ מה טעם שבתותי והשיב בעבור כי שתא אלפי שני הוה עלמא הנה האלף השביעי שבת, גם שנת השמיטה שבת שבתות רבות בכל שנה ודע כי לא מצאנו מפורש במועדים שבת רק שכתובה, ומחלוקת יש בפי' ממחרת השבת והאמת דברי הקבלה רק צריכים תיקון כאשר אפרש במקומו ויום הכפורים נקרא שבת רק לישראל לא לשם:

כי אות היא. בסוף אפרש מה היא האות:

מקדשכם. בקדשכם השבת שקדשתי ולא עשיתי ביום השבת מלאכה:

אך את שבתותי - אפילו מלאכת המשכן לא תעשו בשבת.

כי אות הוא - שאתם שובתים כמותי, לפי שאתם עמי.

אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. אַף עַל פִּי שֶׁצִּוִּיתִי עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, מִכָּל מָקוֹם אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וְלֹא תִדְחוּ אוֹתָן בִּשְׁבִילָהּ.

כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וְאִם תְּקַלְקְלוּ זֶה הָאוֹת, אֵין שׁוּם מָקוֹם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן לְשָׁכְנִי בְּתוֹכְכֶם:

אך את שבתתי תשמרו אהדריה קרא בשביל לדורותיכם מכאן למדנו שכל המלאכות הנעשות במשכן אסורות לעשות בשבת שעל כולם הזהיר שלא לעשות בשבת.

כי אות היא ביני ובניכם ולא ביני ובין האומות כשתשבתו בו כמוני ידעו כל העולם כי אתם עמי.

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. הוֹסִיף כָּאן מִלַּת ״וְאַתָּה״, לְפִי שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת רָאוּי לְיַחֵס בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה אֶל מֹשֶׁה, כִּי הוּא בָּחַר בְּמִצְרַיִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה א כח) וּבְנֹסַח הַתְּפִלָּה ״יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ״ כוּ׳. וְאָמַר ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״, שְׁתַּיִם בְּמַשְׁמָע, לְפִי שֶׁהִזְכִּיר הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְנֶאֱמַר (שמות כה ח) ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ״. וּלְמַעְלָה אָמַר ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי״. וּבַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת תְּרוּמָה מַסִּיק שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״לִי״ הוּא קַיָּם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וַהֲרֵי עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ לָעַד, כִּי הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְהַשֶּׁמֶן אַיֵּה הוּא. עַל כֵּן אָמַר כְּמַטִּיל תְּנַאי בַּדָּבָר ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״, וְעַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיח:) ״אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד נִגְאָלִין״, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נו ד) ״אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״ כוּ׳. לְכָךְ אָמַר לְשׁוֹן ״אַךְ״ לוֹמַר אַךְ וְרַק בִּתְנַאי זֶה יִהְיֶה הַמִּשְׁכָּן וְהַשֶּׁמֶן קַיָּם לָעַד, אִם תִּשְׁמְרוּ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ גַּם דַּעַת רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁבָּא לְמַעֵט שַׁבָּת מִמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי לְפִי שֶׁקִּיּוּם הַמִּשְׁכָּן תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, אִם כֵּן וַדַּאי הַשַּׁבָּת גָּדוֹל מִן מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי שֶׁתִּדְחֶה מְלֶאכֶת מִשְׁכָּן אֶת הַשַּׁבָּת.

וְטַעַם לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת דַּוְקָא הוּא, לְפִי שֶׁהַשַּׁבָּת יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת. הָאַחַת הוּא לְזֵכֶר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְהוּא הַנִּקְרָא שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית. הַשְּׁנִיָּה הוּא שַׁבָּת שֶׁלֶּעָתִיד, הַמּוֹרָה עַל הָעוֹלָם הַבָּא, יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְעַל זֶה הִסְכִּימוּ הַמְפָרְשִׁים. וְנִרְאֶה לִי לְהָבִיא רְאָיָה מִמַּה שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת כְּתִקְנָהּ, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ שָׁמַר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת״ וְגוֹ׳. וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מֵהֵיכָן לָמַד רַבִּי נָתָן לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז לְשַׁבָּת שֶׁל יוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ, וּלְשַׁבָּת שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לָמָּה נֶאֱמַר תְּחִלָּה ״שַׁבְּתוֹתַי״, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר ״הַשַּׁבָּת״. וְעוֹד, שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת״. וְעוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַעֲמַיִם ״כִּי אוֹת הִיא״.

אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל פְּסוּקִים רִאשׁוֹנִים עַד ״וְשָׁמְרוּ״. הַכֹּל מְדַבֵּר בְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, וְקָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״, וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ מָה הֵם שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת אֵלּוּ, וְאָמַר תְּחִלָּה עַל שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית ״כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם״ - הִקְדִּים הָאוֹת לְמַאֲמַר ״בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם״, כִּי שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית קָדַם אֶל הַצִּוּוּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״, כִּי הוּא בָּא לְזֵכֶר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְהוּא מוֹפֵת עַל מְחַדְּשׁוֹ, וְזֶהוּ ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳״, וְעָלָיו אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת״ - עַל שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית עַד סוֹף הָעִנְיָן. וְאַחַר כָּךְ מִן ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת״ הִתְחִיל בְּשַׁבָּת שֶׁלֶּעָתִיד, יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, הַנִּסְתָּר וְ״עַיִן לֹא רָאָתָה״ וְגוֹ׳. עַל כֵּן נֶאֱמַר הַצִּוּוּי גַּם כֵּן בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאָמַר ״לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם״. הִזְכִּיר בּוֹ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה, כִּי עַל שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא נֶאֱמַר (תהלים לא כ) ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ״. כָּךְ אָמַר כָּאן ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת״ - כְּדֵי שֶׁבִּשְׁמִירָה זוֹ יִגְרְמוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁיִּפְעֹל וְיַעֲשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת ״לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם״, וְהוּא הַבְּרִית אֶל הָעוֹלָם הַבָּא. וְהִקְדִּים כָּאן ״בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר ״אוֹת הִיא לְעֹלָם״, כִּי הַצִּוּוּי קָדַם אֶל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָלָיו מוֹרֶה הָאוֹת. וּמִכָּל אֵלּוּ הַדִּקְדּוּקִים לָמַד רַבִּי נָתָן לְהָנִיחַ שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ כוּ׳.

וְאַתָּה דַּבֵּר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ וְאַתָּה מַה שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר בִּשְׁאָר מִצְווֹת. גַּם תּוֹסֶפֶת וָא״ו. עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת תְּרוּמָה כִּי צָרִיךְ לוֹמַר ״דַּבֵּר״ וְלֹא תַּסְפִּיק ״לֵאמֹר״ לְבַד, כָּאן הוֹסִיף לוֹמַר תֵּיבַת לֵאמֹר פַּעַם שְׁנִיָּה מִלְּבַד לֵאמֹר רִאשׁוֹנָה. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ אַךְ, וְאָמְרוֹ שַׁבְּתוֹתַי לְשׁוֹן רַבִּים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ בְּפֶרֶק כְּלָל גָּדוֹל (שבת סט,א) שֶׁבָּא לִתֵּן שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, יְעֻיַּן שָׁם, וּבְמָקוֹם אַחֵר (מכילתא) דָּרְשׁוּ ״שַׁבְּתוֹתַי״ לְהָבִיא דְּבָרִים שֶׁהֵם מִשּׁוּם שְׁבוּת.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב, וְקוֹדֶם נַעֲמוֹד עַל כַּוָּנַת תֵּיבַת ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״, וְנַעֲלֶה דֶּרֶךְ שָׁם לְהַשְׂכִּיל אָמְרוֹ ״וְאַתָּה״ וְתוֹסֶפֶת ״לֵאמֹר״, וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קכט,א) שֶׁמְחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת לְצָרְכֵי חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וּלְכָל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ וְכַדּוֹמֶה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, פֵּרוּשׁ יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁאֵין לְךָ לִשְׁמוֹר שַׁבָּת. וְדִקְדֵּק בְּאָמְרוֹ אֶת שַׁבְּתוֹתַי לִכְלוֹל כָּל הַנִּקְרָא שַׁבָּת, בֵּין שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים בֵּין שְׁאָר מוֹעֲדוֹת לַמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בָּהֶם, גַּם לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַר שַׁבָּת אִם עֲדַיִן הוּא מְסֻכָּן לֹא יֹאמַר אָדָם כְּבָר חִלַּלְתִּי עָלָיו שַׁבָּת אַחַת אֶלָּא הֲרֵי הוּא בְּהֶתֵּר עַד שֶׁיֵּצֵא מֵהַסַּכָּנָה.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז עִנְיָן אֶחָד שֶׁהֶעֱלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פד.) (הָאַחֲרוֹנִים), וְהוּא שֶׁאִם אֲמָדוּהוּ לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ רְפוּאָה יְדוּעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֶאכֶת שַׁבָּת שְׁמוֹנָה יָמִים, אֵין אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶלָּא שַׁבָּת אֶחָד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלְּלִין שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי:

עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ אֶת שַׁבְּתוֹתַי לָתֵת טַעַם לַמִּעוּט, לָמָּה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁתְּחַלֵּל שַׁבָּת עַל הַחוֹלֶה? אֵין זֶה קָרוּי חִלּוּל, אַדְרַבָּה זֶה קָרוּי שְׁמִירַת שַׁבָּת - חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב כְּפִי זֶה הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שִׁמְרוּ שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה עַל יְדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה מִעוּט שְׁמִירָה בָּהֶם, וּמְצִיאוּת הַדָּבָר הוּא לְחַלֵּל שַׁבָּת עַל הַחוֹלֶה, שֶׁבָּזֶה אַתָּה מְחַלֵּל שַׁבָּת אֶחָד לִשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. וְאֵין אוֹמְרִים בָּזֶה ״אֵין אוֹמְרִים לְאָדָם חֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה חֲבֵרְךָ״, כִּי דַּוְקָא בְּעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּיָדוֹ, כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמְרוּ (שבת ד.) הִדְבִּיק פַּת בְּתַנּוּר שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת וְחַיָּב מִיתָה עַל זֶה, אֵין אוֹמְרִים לוֹ חֲטָא וְכוּ׳, אֲבָל חוֹלֶה אָמְרָה תּוֹרָה חַלֵּל, אֲפִלּוּ דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אִם יִזְדַּמֵּן הַדָּבָר לְיָדוֹ יְחַלֵּל, וְהַנִּמְנָע מֵהַדָּבָר אֵין זֶה אֶלָּא מְזַלְזֵל בְּמִצְוַת הָאֵל חָס וְשָׁלוֹם.

וְגָמַר אוֹמֶר כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, פֵּרוּשׁ וְאִם כֵּן אִם אֵין שׁוֹמֵר אֵין שַׁבָּת.

וְאָמְרוֹ לָדַעַת, כָּאן נִתְחַכֵּם ה׳ לְהוֹדִיעַ שֶׁקְּדוּשַּׁת נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלָה מִקְּדוּשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁזֶּה נִדְחֶה מִפְּנֵי זֶה, וְדָבָר פָּשׁוּט הוּא שֶׁהַקָּטָן הוּא הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַגָּדוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ לָדַעַת, פֵּרוּשׁ בָּזֶה אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם, יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ:

וְרַשִׁ״י ז״ל פֵּרֵשׁ ״אַךְ״ לְמַעֵט מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּשַׁבָּת, וּדְבָרָיו אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַמִּעוּט הוּא בְּשַׁבָּת לֹא חוּץ מִמֶּנּוּ. גַּם מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בְּשַׁבָּת שֶׁהֻצְרַךְ לְמַעֵט? וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּפֵרוּשׁ זֶה לְהַקְשׁוֹת וּלְהַשִּׂיג עַל הַפֵּרוּשִׁים, וּבִפְרָט דִּבְרֵי רַשִׁ״י הַמְּקֻדָּשִׁים, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.

וּלְדַרְכֵּנוּ נַשְׂכִּיל לָדַעַת כַּוָּנַת ה׳ בְּאָמְרוֹ וְאַתָּה דַּבֵּר וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְצַד שֶׁרָמַז ה׳ מִעוּט אֶחָד בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת, וּמִעוּט זֶה לֹא נוֹדַע מַעֲשֵׂהוּ מַה יַגִּיד, וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר בְּעַל פֶּה תְּבוּנָתוֹ וְלֹא בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. כִּי תּוֹרָתֵנוּ שֶׁתִּתְעַלֶּה דְּבָרֶיהָ מְזֻקָּקִים וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת, וְכָל אוֹת וָאוֹת מַגֶּדֶת הֲלָכוֹת וְנִפְלָאוֹת, כַּאֲשֶׁר יָסַד בָּהּ הָאָדוֹן בְּחָכְמָה רַבָּה בְּשִׁבְעִים פָּנִים וְאַרְבָּעָה אוֹפַנִּים וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת נְתִיבוֹת, וְכָל נָתִיב בְּכַמָּה שְׁבִילִין. וְצֵא וּלְמַד מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,ג) בְּפָסוּק ״שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים״ וְגוֹ׳, וְהַכֹּל בְּמִקְרָא מוּעָט. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דְּרָשׁוֹת וְדִקְדּוּקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם חוֹבַת כָּל אָדָם נִבְרָא לְהַכִּירָם, וְהֵם דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲלָכוֹת, וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם חוֹבַת כָּל אָדָם.

וְאַל יִקָּחֲךָ לִבְּךָ לְדַבֵּר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לָמָּה יַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדָיו, לְהַעֲלִים מֵהֶם תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְלֹא הוֹדִיעַ כָּל דָּבָר בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. הִנֵּה תְּשׁוּבָתְךָ לְנוֹכַח עֵינֶיךָ כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְכִילֵם סֵפֶר, וְצֵא וּלְמַד מַאֲמַר קַדְמוֹנֵינוּ (אבות דרבי נתן כ״ה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יִהְיוּ הָרְקִיעִים גְּוִילִים וְכוּ׳ אֵינוֹ מַסְפִּיק לִכְתֹּב מַה שֶׁלָּמַד מֵרַבּוֹ וְלֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ טִפָּה מֵהַיָּם, וְכֵן תַּלְמִידוֹ אָמַר עָלָיו. וְהַכֹּל רָמוּז יוֹשֶׁר בַּמִּקְרָא, גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב תְּבוּנוֹת אֲשֶׁר כָּתַב מִקְרָא מוּעָט וּבוֹ הִשְׁמִיעַ מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בַּנִּבְרָאִים לִכְתֹּב מִיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וְהַכֹּל נִמְסַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וְלָזֶה, לְצַד שֶׁאָמַר בִּכְתָב מִעוּט בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת וּבְעַל פֶּה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה כַּוָּנַת הַמִּעוּט, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לָזֶה צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל כַּוָּנַת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ לְהַשְׁמִיעָם לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל כִּי דָּבָר זֶה הוּא חוֹבָה לְהַשְׁמִיעַ לַכֹּל. וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַמִּכְתָּב תּוֹסִיף אַתָּה לְדַבֵּר לָהֶם בְּעַל פֶּה כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הַסָּתוּם, שֶׁהוּא מַה שֶׁמְּמַעֵט בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּתוֹת.

וְזֶה הוּא אָמְרוֹ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, דַּבֵּר לָהֶם כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְךָ בּוֹ, כִּי הַמַּאֲמָר עַצְמוֹ כְּבָר אָמַר ״לֵאמֹר״, וְלֹא בָּא אֶלָּא עַל אֲמִירַת הַפֵּרוּשׁ הַנֶּאֱמָר לוֹ בְּעַל פֶּה כַּנִּזְכָּר, כִּי הוּא זֶה מֵהַדְּבָרִים שֶׁהֵם חוֹבַת אָדָם לִשְׁמֹעַ. וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְהַלֵּךְ בְּאָרְחוֹת חַיִּים בְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יֹאמַר הַכָּתוּב לֵאמֹר, וְחָזַר לוֹמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - אַחַת לִדְבָרִים שֶׁבִּכְתָב וְאַחַת לִדְבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה הַצְּרִיכִין לַהֲלָכוֹת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאֹפֶן אַחֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ אָמְרוֹ וְאַתָּה וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת י,א) בְּפָסוּק ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳״ וְגוֹ׳, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: ״מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי״ וְכוּ׳, מִכָּאן שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, וְהַטַּעַם כְּדֵי לְהַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה וַחֲנִינוּת. וְהִקְשׁוּ מִקֵּרוּן פְּנֵי מֹשֶׁה, וְאָמְרוּ כִּי שֶׁל מֹשֶׁה עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה דַּבֵּר, פֵּרוּשׁ, לֹא תִּקַּח שִׁעוּר מֵעַצְמְךָ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה לְךָ מַתְּנַת קַרְנוֹת הוֹד וְלֹא הוֹדַעְתִּיךָ, תֹּאמַר כֵּן הַדְּבָרִים בְּמַתְּנַת שַׁבָּת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא תְּגַלֶּה - לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְלֹא תִּקַּח הַמִּשְׁפָּט מִמְּךָ. וְהַטַּעַם הוּא שֶׁאַתָּה עָתִיד לָדַעַת אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם. וְאָמְרוֹ אוֹת הִיא, פֵּרוּשׁ, וְאַל תֹּאמַר וַהֲלֹא גַּם שַׁבָּת עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי וְיֵדְעוּ מֵעַצְמָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בּוֹ מְנוּחָה וְעֹנֶג, גַּם הִתְכּוֹנְנוּת לַגּוּף לְבַל יֶחֱלֶה מִיגִיעוֹת הַטִּרְדָה וְכַמָּה פְּרָטֵי הַטּוֹבוֹת. לָזֶה אָמַר כִּי אוֹת הִיא, פֵּרוּשׁ, כָּל הַמְּנוּחָה וְהָעֹנֶג הַנִּרְגָּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵינוֹ אֶלָּא אוֹת הִיא בֵּינִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, סִימָן לַטּוֹבָה הַגְּנוּזָה, וְהִיא בְּחִינַת עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְהוּא מֻשְׁלָל הַהַשָּׂגָה זוּלַת עַל יְדֵי מִצְוַת שַׁבָּת, וְהִיא נְשָׁמָה יְתֵרָה הַבָּאָה מִמֶּנּוּ, וְהָבֵן כִּי הוּא סוֹד עַתִּיק. וְאִם כֵּן לֹא עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי, לָזֶה דַּבֵּר וְגוֹ׳ לָדַעַת וְגוֹ׳, כִּי צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ מַעֲלַת הַמַּתָּנָה לְאַחְזוּקֵי עָלֶיהָ טוֹבָה וּלְבָרֵךְ לַנּוֹתֵן בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר מְקַדְּשָׁם בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְהַשִּׂיג הָאֹשֶׁר הַמֻּפְלָג וְהַמֻּפְלָא.