וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃

כי ידעתי את מכאביו. כְּמוֹ "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" (שמות ב'), כְּלוֹמַר כִּי שַׂמְתִּי לֵב לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת אֶת מַכְאוֹבָיו וְלֹא הֶעֱלַמְתִּי עֵינַי לֶאֱטֹם אָזְנַי מִצַּעֲקָתָם:

וַאֲמַר יְיָ מִגְלָא גְלִי קֳדָמַי יָת שִׁעְבּוּד עַמִי דִי בְמִצְרָיִם וְיָת קְבֶלְתְּהוֹן שְׁמִיעַ קֳדָמַי מִן קֳדָם מַפְלְחֵיהוֹן אֲרֵי גְלֵי קָדָמַי יָת כֵּיבֵיהוֹן:

ויאמר. השליח ידבר בלשון שולחו:

וטעם ראה ראיתי החמס הנעשה להם בסתר, שלא יראוהו בני אדם אני רואהו:

ואת צעקתם. ששומעים הכל אני שמעתי, והמכאובים שיש בלבו אני ידעתי:

ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו - צעקתם שצועקים מפני שנוגשים אותם שמעתי.

רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי. צַדִּיקֵי הַדּוֹר הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל עֲוֹנוֹת הַדּוֹר וְעַל עֲנִיִּים וּמִתְפַּלְלִים, וּכְנֶגְדָּם נִגְלָה מַלְאַךְ ה' תּוֹךְ הַסְּנֶה. וְטַעַם רָאֹה רָאִיתִי, אָמְנָם רָאִיתִי. וְזֶה טַעַם הַמָּקוֹר בְּכָל מָקוֹם כְּשֶׁיּוּשַׂם לְכֶפֶל, כְּמוֹ "עָלֹה נַעֲלֶה", "יָכֹל נוּכַל" (במדבר יג:ל), כִּי עִנְיָנוֹ כְּטַעַם אָמְנָם לְהוֹרוֹת שֶׁהָאֱמֶת כָּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁיִּטְעֹן הַטּוֹעֵן וְיֹאמַר הֵפֶךְ זֶה, כְּעִנְיַן "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי" (בראשית מח:יט). כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁרָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁהוֹרָה הֱיוֹת הַמַּלְאָךְ בְּתוֹךְ הַסְּנֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי כְּמוֹ שֶׁהוֹרָה הָאֵשׁ בַּסְּנֶה, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִסּוֹפוּ הַמִּצְרִים הַצָּרִים אוֹתָם בְּכָל מַכּוֹת שֶׁאֶשְׁלַח בָּם, כְּמוֹ שֶׁהוֹרָה עִנְיַן "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל", כִּי אָמְנָם אֵין הַכַּוָּנָה בַּמַּכּוֹת שֶׁאָבִיא עֲלֵיהֶם לְהַכְרִיתָם וּלְהוֹשִׁיב יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹמָם, אֲבָל לְהַצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וּלְהוֹשִׁיבָם בְּמָקוֹם אַחֵר.

וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי. ״רָאִיתִי״ מַשְׁמָע לְשֶׁעָבַר, וְכֵן כָּפַל לְשׁוֹן רְאִיָּה, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן טַעַם לְמֹשֶׁה לָמָּה עֲזָבָם זְמַן רַב כָּזֶה, וְאֵחַר עַד עַתָּה מֵרְאוֹת בְּצָרָתָם. עַל זֶה אָמַר, לְפִי שֶׁעַד עַתָּה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל צָרָתָם הָיוּ צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה, כָּל הַצְּעָקוֹת לֹא הָיוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם צְעָקָה שֶׁל תְּלוּנָה, אֲבָל לֹא בִּקְשׁוּ אֶת פְּנֵי ה׳ עַד עַתָּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי״ - רוֹאֶה אֲנִי עַכְשָׁיו, וְגַם רָאִיתִי לְשֶׁעָבַר ״אֶת עֳנִי עַמִּי״, ״וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי״ - הַיְינוּ צְעָקָה שֶׁל תְּלוּנָּה. וְלֹא זָכְרוּ כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב ״אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ״ (בראשית מו:ד), וְתַכְלִית יְרִידָה זוֹ הָיְתָה לְהַצִּילוֹ וְגוֹ׳ וּלְהַעֲלוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״ (בראשית מו:ד). זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ״ (שמות ג:ח), וְהָיָה לָהֶם לָשׂוּם אֶל לֵב וּלְבַקֵּשׁ אֶת פָּנַי. אֲבָל עַתָּה ״צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי״ (שמות ג:ט), כִּי הִתְפַּלְּלוּ אֵלַי בְּלֵב שָׁלֵם, עַל כֵּן רָאִיתִי תְּפִלָּתָם. ״וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם״ (שמות ג:ט) אֲשֶׁר לֹא כַדָּת. לְפִיכָךְ ״וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״ (שמות ג:י) - עַתָּה תֵּכֶף, כִּי כָּךְ דַּרְכִּי: ״עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״ (ישעיהו סה:כד).

וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה כָּפַל לוֹמַר שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. שֵׁנִית, לָמָּה הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ וְלוֹמַר ״אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם״, וְאִם לֹא יַכִּיר מֹשֶׁה עַמּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים אֵינוֹ מְסֻיָּם אֶצְלוֹ בְּסִימָן זֶה ״אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם״, הֲלֹא כַּמָּה אֻמּוֹת הָיוּ בְּמִצְרַיִם. וְאוּלַי כִּי לֹא הָיְתָה אֻמָּה מְעֻנָּה וּמְרוּדָה בְּמִצְרַיִם כְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁאֵין הַדַּעַת מְקַבֶּלֶת כִּי לֹא יָדַע מֹשֶׁה כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עַם ה׳ וְנַחֲלָתוֹ.

אָכֵן יְכַוֵּן ה׳ לְהוֹדִיעַ כִּי רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. הָאַחַת שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַקֵּץ, וְאַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וְהָעֳנִי הוּא אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם שָׁם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (י.) שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילַת וְכוּ׳ נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם. וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, וַהֲלֹא כְּבָר נִגְזַר הַגָּלוּת בְּבֵין הַבְּתָרִים, וְאָמְרוּ שֶׁהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא הָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים בּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל כָּךְ צַעַר וְעִנּוּי. וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, פֵּרוּשׁ, וְלִבְחִינָה זוֹ שֶׁל כּוֹבֶד הַשִּׁעְבּוּד אֲנִי רוֹאֶה כִּי הֲגַם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן קֵץ הַגְּאֻלָּה, הִגִּיעַ קֵץ פְּרָט בְּחִינַת הָעֳנִי אֲשֶׁר מְעַנִּים וּמְשַׁעְבְּדִים אוֹתָם.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר רָאָה הַצַּעַר שֶׁיֶּשְׁנָם בּוֹ, וְעוֹד רָאִיתִי עֳנִי עַמִּי שֶׁהֵם חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ, וְהָעֳנִי הוּא אֲשֶׁר הֵם בְּמִצְרַיִם, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל מִתְעַכְּבִים עוֹד הֵם נֶאֱבָדִים בַּר מִינַּן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הגדה של פסח): וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם עֲדַיִן וְגוֹ׳, כִּי אִם הָיוּ מִתְעַכְּבִים שָׁם עוֹד הָיוּ נִכְנָסִים בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְלֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, לָזֶה גְּאָלָם מִיָּד וְלֹא שָׁהוּ אֲפִלּוּ שִׁעוּר שֶׁיַּסְפִּיק בְּצֵקָם לְהַחְמִיץ. הֲגַם שֶׁכְּבָר בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵהֶם וְהָיוּ שָׂרֵי צֹעַן, הַמָּקוֹם הוּא גּוֹרֵם עִנּוּי, וְהוּא טַעַם אָמְרוֹ (שמות יג:לט) ״וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ״, וְהוּא שֶׁרָמַז פִּי חָכָם בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ רָאֹה רָאִיתִי שְׁתֵּי רְאִיּוֹת: אַחַת שֶׁנִּשְׁלְמוּ בֵּרוּרֵי נִיצוֹצֵי הַקְּדוּשָּׁה וְאֵין לָהֶם עוֹד הֲנָאָה בַּגָּלוּת, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט,ב; פסחים קיט,ב) בְּפָסוּק ״וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם״ - עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן וְכִמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים, וְעוֹד רָאִיתִי שֶׁעִכּוּבָם שָׁם תַּרְעִיעַ לָהֶם לְהַטְמִינָם בַּקְּלִפָּה בַּטּוּמְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי.

וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי. פֵּרוּשׁ, וְעוֹד בָּא לְפָנַי צַעֲקָתָם מִצָּרָה לָהֶם, כִּי הוֹסִיפוּ לְהָרַע עַד שֶׁצָּעֲקוּ צְעָקָה מִכְּאֵב לֵב, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַתַּעַל שַׁוְעָתָם וְגוֹ׳ מִן הָעֲבוֹדָה״. וְזֶה הַקְדָּמַת טַעַם לִשְׁלִיחוּתוֹ קוֹדֶם הַזְּמַן, שֶׁהוּא לְהַצִּילוֹ מִצָּרָה מֵעַכְשָׁיו, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים מוּכִּים מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי מִיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ הַמַּכּוֹת בְּמִצְרַיִם נִסְתַּלֵּק הַשִּׁעְבּוּד מִיִּשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ בְּפָסוּק ״וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ״. גַּם לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ רָאֹה רָאִיתִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עַל צָרַת מִצְרַיִם כִּי הִגִּיעַ הָעֵת לְהִסְתַּלֵּק, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הִתְעוֹרְרוּת מֵהַנִּצּוֹלִים, לָזֶה אָמַר וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי:

וְאָמְרוֹ מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו - אַחַר שֶׁהִזְכִּיר שְׁמִיעַת הַצְּעָקָה, וְלֹא כֵן הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״וְאֶת צַעֲקָתָם מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו שָׁמַעְתִּי״. עוֹד אָמַר ״צַעֲקָתָם״ לְשׁוֹן רַבִּים וְ״נוֹגְשָׂיו״ לְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא הִשְׁוָה מִדַּת הַלָּשׁוֹן, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צָעַק לִבָּם אֶל ה׳ בִּתְפִלָּה, וְזֶה יַצְדִּיק מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַתַּעַל שַׁוְעָתָם״ וְגוֹ׳ (שמות ב:כג), וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״וְאֶת צַעֲקָתָם מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו שָׁמַעְתִּי״ הָיָה נִשְׁמָע שֶׁהַצְּעָקָה הָיְתָה מֵהָעֲבוֹדָה, וְלֹא כֵן הוּא, שֶׁצַּעֲקָתָם הָיְתָה בִּתְפִלָּה לִפְנֵי ה׳.

וְטַעַם שֶׁאָמַר צַעֲקָתָם בִּלְשׁוֹן רַבִּים וְנוֹגְשָׂיו בִּלְשׁוֹן יָחִיד, לֶהֱיוֹת כִּי אֵין רַבִּים הַצּוֹעֲקִים שָׁוִים בְּצָעֳקָם אֶל ה׳, לָזֶה כִּנָּה אוֹתָם בְּשֵׁם רַבִּים, אֲבָל בְּעֵרֶךְ הַנּוֹגֵשׂ הָיָה נוֹגֵשׂ לְכֻלָּם יַחַד בְּשָׁוֶה, לָזֶה אָמַר מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו לְשׁוֹן יָחִיד. וְטַעַם אָמְרוֹ מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו הוּא לִרְמֹז כִּי טַעַם שֶׁקִּבֵּל צַעֲקַת לִבָּם אֶל ה׳ הוּא לְצַד שֶׁצָּעֲקוּ מִצָּרָה וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״מִן הָעֲבוֹדָה״. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו כָּאן רָמַז כִּי הַמִּצְרִיִּים נִתְמַלֵּאת סְאָתָם לִפָּרַע מֵהֶם אֲשֶׁר הֵרֵעוּ, הֲגַם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם זְמַן הַגְּאֻלָּה, וְזֶה טַעַם אַחֵר לִשְׁלִיחוּת מֹשֶׁה קֹדֶם זְמַן הַגְּאֻלָּה.

עוֹד יִרְמֹז מִפְּנֵי נוֹגְשָׂיו עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה סה,כד) ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״, וְכָאן הוֹדִיעַ כִּי קוֹדֶם נְגִישָׁתָם הָאָדוֹן מַרְגִּישׁ בְּצַעֲקַת בָּנָיו יְדִידָיו, וּלְדֶרֶךְ זֶה טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן יָחִיד לוֹמַר אֲפִלּוּ נְגִישַׁת רִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶם. וְאָמַר הַטַּעַם כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו לוֹמַר הֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא צָעֲקוּ אֲנִי יוֹדֵעַ וְנוֹתֵן לֵב עַל מַכְאוֹבָיו שֶׁל עַמִּי וְנַחֲלָתִי, גַּם בָּזֶה גִּלָּה עוֹצֶם אַהֲבָתוֹ עִם יִשְׂרָאֵל כְּרַחֵם אָב רַחֲמָן וְגוֹ׳.

וְלַדְּרָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, כַּוָּנַת אָמְרוֹ כִּי יָדַעְתִּי וְגוֹ׳, לְהַגְדִּיל רוֹב צָרוֹתָם כִּי לֹא יוּכְלוּ שְׂאֵת, כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבֵיהֶם בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר.

עוֹד יִרְצֶה לְהוֹדִיעוֹ כִּי יָדַעְתִּי מַכְאוֹבָיו, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁקִּבְּלָם מֵהַצּוֹעֲקִים אֶלָּא הִכִּיר וְיָדַע שִׁעוּר הַמַּכְאוֹבִים, וְדָבָר זֶה יְחַיֵּב לְצַד מִדּוֹתָיו לְהַצִּיל, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַיַּרְא אֱלֹהִים״, כִּי לְצַד רְאִיָּתוֹ בְּצָרַת הַנִּבְרָאִים יִתְרַבּוּ רַחֲמָיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּכְמוֹ כֵן הַדְּבָרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּת יְדִיעַת הַמַּכְאוֹב שֶׁל יְדִידָיו יִתְרַבּוּ רַחֲמָיו, וּמִכָּל קִבּוּץ הַטְּעָמִים אָמַר וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ.