וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא׃

הכתוב קובע: ״ואם ייוותר מבשר המילואים ומן הלחם עד הבוקר ושרפת את הנותר באש לא ייאכל כי קודש הוא״. אבן עזרא מבאר שנקרא האיל ״מילואים״ כי בו ימלאו ידיהם. אור החיים מבאר ש״כי קודש הוא״ פירושו ולזה יישרף. בשר המילואים והלחם נאכלים בזמנם, וכל הנותר עד הבוקר נשרף באש ואינו נאכל, מפני קדושתו, כדין קודשים שעבר זמן אכילתם.