שְׁמוֹת כ״ח · מ׳

ולבני אהרן תעשה כתנת. אַרְבָּעָה בְגָדִים הַלָּלוּ וְלֹא יוֹתֵר, כֻּתֹּנֶת וְאַבְנֵט וּמִגְבָּעוֹת - הִיא מִצְנֶפֶת - וּמִכְנָסַיִם כְּתוּבִים לְמַטָּה בַּפָּרָשָׁה:

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעְבֵּד כִּתּוּנִין וְתַעְבֵּד לְהוֹן הֶמְיָנִין וְכוֹבָעִין תַּעְבֵּד לְהוֹן לִיקָר וּלְתֻשְׁבְּחָן:

לכבוד ולתפארת - לפי שהמגבעות על הראש צריכים יפוי נאה ביותר.

ועשית להם אבנטים ומגבעות פירש״‎י היא מגבעת היא מצנפת, אך של כהן הדיוט קרוי מגבעה ושל כה״‎ג קרויה מצנפת, וקטנה היא מן המגבעה כדי להניח מקום פנוי לתפילין בין הציץ למצנפת.

לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. טַעַם שֶׁאָמַר כֵּן פַּעַם שְׁנִיָּה, לִרְמוֹז מַה שֶׁאָמְרוּ בִּזְבָחִים (זבחים יח:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הָיוּ מְטוּשְׁטָשִׁין אוֹ מְקוֹרָעִין וְעָבַד - עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. וְתַנְיָא עוֹד שָׁם: ״בַּד״ - שֶׁיִּהְיוּ חֲדָשִׁים. וְאָמְרוּ בַּשַּׁ״ס: חֲדָשִׁים אִין, שְׁחָקִים לֹא, וְהַתַּנְיָא: מְשׁוּחָקִים כְּשֵׁרִים וְכוּ׳, אֶלָּא לְמִצְוָה וְכוּ׳. וְהוּא אָמְרוֹ לְכָבוֹד כְּנֶגֶד קְרוּעִים וְזֶה לְעִכּוּבָא, וּלְתִפְאָרֶת כְּנֶגֶד חֲדָשִׁים וְזֶה לְמִצְוָה. וְלָזֶה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁנֵיהֶם, וְזוּלַת זֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְתִפְאָרֶת״ שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵאָמְרוֹ ״לְכָבוֹד״.