שְׁמוֹת כ״ו · ד׳

וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃

במילים פשוטות

כדי לחבר את שתי החטיבות הגדולות, מצווה הכתוב לעשות לולאות מחוטי תכלת על שפת היריעה הקיצונה של כל חוברת. רש״י מבאר שהלולאות הן עניבות, וכך תרגם אונקלוס ״ענובין״ מלשון עניבה, ושהן נעשות בשפת היריעה שבסוף כל קבוצת חמש יריעות. אבן עזרא מבאר שהמילה ״הקיצונה״ היא תואר, כמו ״העליונה״, כלומר היריעה שבקצה. הלולאות בשתי החטיבות מכוונות זו כנגד זו, כדי שאפשר יהיה להשחיל בהן קרסים ולחבר את שתי המחברות לאוהל אחד שלם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ללאת. לצול"ש בְּלַעַז, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס עֲנוּבִין, לְשׁוֹן עֲנִיבָה:

מקצה בחברת. בְּאוֹתָהּ יְרִיעָה שֶׁבְּסוֹף הַחִבּוּר, קְבוּצַת חֲמֵשֶׁת הַיְרִיעוֹת קְרוּיָה חוֹבֶרֶת:

וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית. בְּאוֹתָהּ יְרִיעָה שֶׁהִיא קִיצוֹנָה, לְשׁוֹן קָצֶה, כְּלוֹמַר לְסוֹף הַחוֹבֶרֶת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַעְבֵּד עֲנוּבִין דְתִכְלָא עַל שִׂפְתָא דִירִיעֲתָא חֲדָא מִסִטְרָא בֵּית לוֹפֵי וְכֵן תַּעְבֵּד בְּשִׂפְתָא דִירִיעֲתָא בְּסִטְרָא דְבֵית לוֹפֵי תִּנְיֵתָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ללאת. יש אומרים כי כמוהו, ובלולים יעלו אל התיכונה (מ"א ו ח) כי הבי"ת משרת:

הקיצונה. תאר כמו העליונה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מקצה בחוברת - בשפת יריעה חמישית.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ועשית ללאת תכלת צוה הקב״‎ה לעשות היריעות משני חלקים כדי שיהו נוחות לטלטל וכן אותן של עזים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל