אל קנא. מְקַנֵּא לִפָּרַע וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל מִדָּתוֹ לִמְחֹל עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים; כָּל לְשׁוֹן קַנָּא אנפרי"מנט בְּלַעַז - נוֹתֵן לֵב לִפָּרַע:
לשנאי. כְּתַרְגּוּמוֹ, כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם.
לָא תִסְגֻד לְהוֹן וְלָא תִפְלְחִנוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ אֵל קַנָא מַסְעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין מָרָדִין עַל דַר תְּלִיתַי וְעַל דַר רְבִיעַי לְשָׂנְאָי כַּד מְשַׁלְמִין בְּנַיָא לְמֶחֱטֵי בָּתַר אֲבָהָתְהוֹן:
לא תשתחוה להם. כאשר עושים בעלי הצורות החושבים כי יוכלו להוריד כח העליונים למטה לצורך האחד:
ולא תעבדם. לזבוח ולהקטיר להם בכלל לא יהיה לך, גם כן אזהרת ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך (למטה כג יג), ובספר יהושע ולא תשביעו (יהושע כג ז). וטעם אל קנא. כי דין הוא אחר שהשם בראך והוא מחיה אותך, איך תתן כבודו לאחר אשר לא ייטיב ולא ירע:
וטעם אֵל הוא להודיעך שהוא תקיף ויוכל להנקם ממך בכל רגע ולא תוכל להנצל ממנו, הזכיר ירמיהו כי "הָאֹכֵל הבסר תקהינה שניו" (ירמיה לא כט), ובס' יחזקאל מפורש, כי השם הנכבד נשבע כי, בן לא ישא בעון האב (יחז' יח כ), אם כן מה טעם פוקד עון אבות על בנים, והתשובה כי יחזקאל פירש אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו לא ישא עון אביו, כי פקידת העון היא קשורה על שונאיו כמו שזכרתי, וטעם פקידה כמו זכירה כמו "וה' פקד את שרה" (ברא' כא א) שהוא כמו ויזכור ה', כי השם יאריך לרשע אולי ישוב מחטאו שחטא ויוליד בן שהוא טוב ממנו, והנה אם הלך בדרכי אביו, גם הדור השלישי, גם הדור הרביעי, השם לא יאריך אפו לרביעי אם היו כך עד ארבע דורות שונאי השם כולם, כי בו יאבד זכר כולם, כי השם יזכור מה שעשה האב, ומה שעשה הבן, ובן הבן, ע"כ לא יאריך לרביעי ובני הבנים נקראים בנים על כן אחז דרך קצרה כי ממלת שלשים ורבעים יבין האדם זה:
לשנאי - אם הבנים שונאי.
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם. לַנִּמְצָאִים עַצְמָם אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם או בָּאָרֶץ.
אֵל קַנָּא. לֹא חָפַצְתִּי שֶׁהָעוֹבֵד אוֹתִי יַעֲבֹד גַּם זוּלָתִי, כִּי אֵין בֵּינִי וּבֵין זוּלָתִי שׁוּם הִדַּמּוּת, וְרָאוּי לְקַנֵּא עַל כְּבוֹדִי שֶׁיֻּתַּן לְאַחֵר בִּלְתִּי רָאוּי לוֹ:
פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת. וְהַטַּעַם שֶׁאֲנִי מַאֲרִיךְ אַפַּיִם כָּל כָּךְ לִקְצָת רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַמְתִּין שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם לְהַאֲבִידָם אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶה בִּהְיוֹתִי פוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת שֶׁהֵרֵעוּ, עַל בָּנִים שֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וּמוֹסִיפִים יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבָּם, וְכֵן יוֹצְאִים מֵרָעָה אֶל רָעָה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בְּיָרָבְעָם (מלכים א טו:ל).
עַל שִׁלֵּשִׁים. אִם יוֹסִיפוּ לְהָרַע מֵאֲבוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בְּזֶרַע זִמְרִי.
וְעַל רִבֵּעִים. כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בְּזֶרַע יֵהוּא, אִם לֹא יוֹסִיפוּ מֵאֲבוֹתָם. אֲבָל יַגִּיעוּ לְמַדְרֵגָה מִן הַחֵטְא שֶׁתִּהְיֶה אֶצְל הַדּוֹר לְקִנְיָן, בִּלְתִּי תִּקְוַת תְּשׁוּבָה, וְיִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה, כְּעִנְיַן "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו:טז).
לא תשתחוה להם גם אם אחרים יעשו אותם.
ולא תעבדם אפי׳ עבודה בזויה הואיל ועבודתו בכך.
כי אנכי ה׳ אלהיך יש לך אדון טוב לפיכך לא תפנה אליהם.
אל קנא שאל פוליפוס את רבי כלום מתקנא גבור אלא בגבור חכם אלא בחכם, אמר לו רבי אם אדם מכנה שם כלבו בשם אביו אינו דין שיהא אביו כועס עליו אמר לו הן כו'
פקד עון אבת אל תאמר אשכח את הפשע, כי אנכי, פקד עון אבת על בנים ולא משום שאהיה נפרע מן הבן עונותיו של אב כי איש בחטאו ימות, אלא כך היא המדה אדם חוטא הקב״ה ממתין לו כל ימיו אם ישוב, וכן בבנו ובבן בנו, אבל ברביעי אם הוא עומד ברשעת אבותיו הקב״ה טורדו מן העולם וזהו פקד עון אבת וגו׳ בזמן שהם מסורגים, הא כיצד רשע בן רשע. [על שלשים ועל רבעים כך דרכו של הקב״ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו כדכתיב על שלשים ועל רבעים כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם].
לשנאי אם הבנים שונאי. יכול כשם שמדת פרעניות לד׳ דורות כך מדה טובה לד׳ דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים, אי לאלפים שומע אני מעוט אלפים שנים ת״ל לאלף, דור דורים לאין מספר ולאין חקר.
כִּי אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. אֵין הַפֵּרוּשׁ כִּסְתָם לְשׁוֹן קִנְאָה, שֶׁהֲרֵי אֵין גִּבּוֹר מִתְקַנֵּא כִּי אִם בְּגִבּוֹר כָּמוֹהוּ, אֶלָּא ״קַנָּא״ הוּא כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י: מְקַנֵּא לִפָּרַע כוּ׳. וְזֶהוּ שֶׁבֵּאֵר עִנְיַן הַקִּנְאָה וְאָמַר ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים״. וְטַעַם ״עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים״ אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים, כִּי אוֹתָן הַדּוֹרוֹת יָכוֹל הַחוֹטֵא לִרְאוֹת בְּחַיָּיו וְעֵינָיו יִרְאוּ כִּידוֹ. וְנִרְאֶה לִי שֶׁזֶּהוּ טַעַם ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים״, כִּי הַצַּדִּיקִים קְרוּיִים חַיִּים גַּם בְּמִיתָתָם, וְאִם כֵּן גַּם בְּמוֹתוֹ יִרְאֶה שְׂכָרוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו בִּרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַצְלִיחִים בְּחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד. וְטַעַם שֶׁהַבָּנִים נִתְפָּשִׂים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, אִם הֵם קְטַנִּים הֲרֵי הֵם כְּעָנָף מִן הָאִילָן, וְעוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ וְאָבִיו הוּא. וְאִם הֵם גְּדוֹלִים וְאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם בִּידֵיהֶם, הֲרֵי עֲדַיִן הֵם דְּבוּקִים בַּאֲבוֹתָם מִצַּד הַמַּעֲשִׂים, וַהֲרֵי הֵם כְּעָנָף הַדָּבוּק בָּאִילָן. עַל כֵּן דִּין שֶׁיִּקְחוּ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתָם, כִּי בַּעֲוֹנָם וּבַעֲוֹן אֲבוֹתָם יִמָּקּוּ. אֲבָל אִם אֵינָן אוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם בִּידֵיהֶם, הֲרֵי הֵמָּה כְּעָנָף הַנִּכְרָת מִן הָאִילָן לְגַמְרֵי, וְאֵין לָהֶם שׁוּם אֲחִיזָה וּדְבִיקָה עִם אֲבוֹתָם.
וּמַה שֶּׁנָּקַט כָּאן לְשׁוֹן פְּקִידָה וְכָאן לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בַּפָּסוּק ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ (בראשית כא:א) הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין פְּקִידָה לַעֲשִׂיָּה, שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מַמָּשׁוּת בַּעֲשִׂיָּה מִבִּפְקִידָה. וּלְעוֹלָם מִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה, לְכָךְ אָמַר בָּעוֹנֶשׁ לְשׁוֹן פְּקִידָה, דְּהַיְנוּ רַק זְכִירָה בְּעָלְמָא, אֲבָל בְּמִדָּה טוֹבָה אָמַר ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד״ עֲשִׂיָּה מַמָּשׁ בְּפוֹעַל, כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת הוּא, וּמִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת בְּפוֹעַל. וּבְמִדָּה רָעָה אָמַר ״עַל בָּנִים״ וְלֹא אָמַר ״לְבָנִים״, כִּי ״עַל בָּנִים״ הַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְנוֹסָף עַל עֲוֹן בָּנִים יִזָּכֵר גַּם עֲוֹן אֲבוֹתָם לָהֶם. אֲבָל בְּמִדָּה טוֹבָה אָמַר ״לַאֲלָפִים״ וְלֹא אָמַר ״עַל אֲלָפִים״, לוֹמַר שֶׁאֲפִילוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין לַבָּנִים זְכוּת עַצְמָם, מִכָּל מָקוֹם הֵם אוֹכְלִים בִּזְכוּת אֲבוֹתָם. וְהַבְטָחָה זוֹ הִיא שֶׁעָמְדָה לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁאֲפִילוּ דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב אוֹכֵל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו.
פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי אָמַר שֶׁהוּא קַנַּאי בָּרוּךְ הוּא, וְיָדוּעַ הוּא כִּי הַקַּנָּאוּת תַּפְעִיל סָמוּךְ לַדָּבָר הַמִּתְקַנֵּא עָלָיו, וְרוֹאִים אָנוּ הַכְחָשַׁת הַדָּבָר חָס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה מָרְדוּ וּפָשְׁעוּ וְעָשׂוּ וְהִצְלִיחוּ וְלֹא נָגְעָה יַד הַקַּנַּאי. לָזֶה אָמַר פּוֹקֵד, פֵּרוּשׁ, וְאִם רָאִיתָ הַפְכִּיּוּת הַקִּנְאָה דַּע כִּי אֲנִי פּוֹקֵד, פֵּרוּשׁ, זוֹ הִיא מִדָּתִי שֶׁאֵין אֲנִי נִפְרָע מֵעוֹשֵׂי רֶשַׁע מִיָּד וּמַאֲרִיךְ אַפִּי עַד דּוֹר שֵׁנִי וְשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, פֵּרוּשׁ לִפְעָמִים, וְאֵין אֲנִי מַאֲרִיךְ אַפִּי אֶלָּא עַד זְמַן זֶה. וְהַטַּעַם, כִּי אִם הָיָה ה׳ מִתְקַנֵּא לָאָדָם תֵּכֶף, אֵין קִיּוּם לַנִּבְרָאִים, לָזֶה מִתְחַכֵּם ה׳ לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה וּמַעֲלִים עַיִן מִלְּאַבְּדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיָּקוּמוּ בְּנֵיהֶם, אוּלַי יֵיטִיבוּ דַרְכֵיהֶם וְנִמְצָא עוֹלָם קַיָּם בָּהֶם, גַּם יוֹעִיל לָאָבוֹת לְזַכּוֹתָם בָּעוֹלָם הַבָּא כְּאָמְרָם (סנהדרין קד,א) בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא. וְאִם דּוֹר שֵׁנִי הִתְעִיבוּ כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת אָז יִפְקֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹן אֲבוֹתָם אִתָּם יִמָּקוּ, וַעֲדַיִן יֶשְׁנוֹ לְקַנְאוֹת רֶשַׁע הָאָב בְּפִרְעוֹן הַבָּנִים. וְלִפְעָמִים יוֹסִיף ה׳ לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ גַּם לְדוֹר שֵׁנִי וְתוֹלֶה לָהֶם עַד דּוֹר שְׁלִישִׁי לַטַּעַם עַצְמוֹ הָאָמוּר, וּכְשֶׁיַּרְשִׁיעוּ יִפְקֹד עֲלֵיהֶם וְכוּ׳. וְלִפְעָמִים יוֹסִיף גַּם כֵּן לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ גַּם לְדוֹר שְׁלִישִׁי, אֲבָל דּוֹר רְבִיעִי אֵין עוֹד תִּקְוָה לָהֶם, כִּי הֻשְׁרְשׁוּ בַּקְּלִפָּה לֹא יִנָּתְקוּ מִמֶּנָּה, וּבָעֲרָה בָּם קִנְאַת ה׳ עֲוֹנָם וַעֲוֹן אֲבוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתָם מִדּוֹר רִאשׁוֹן יֶחֱרַב, וְהַטַּעַם כִּי כֻלָּם בְּחִינַת רַע שַׁלְשֶׁלֶת אַחַת. וְאַשְׂכִּילְךָ כִּי בְּעֵרֶךְ הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּאֲרִיךְ אַפּוֹ עַד דּוֹר רְבִיעִי יִקָּרֵא מִיָּד, כִּי שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת הֵם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנָה, וּכְמוֹ שֶׁיֹּאמַר תֵּכֶף וּמִיָּד בְּעֵרֶךְ הָאָדָם שֵׁשׁ וָשֶׁבַע שָׁעוֹת כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה בְּעֵרֶךְ הָאָדוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וּבָזֶה תִּמְצָא יִשּׁוּב טַעַם לָמָּה הֶאֱרִיךְ ה׳ לוֹמַר עַל וְעַל וְלֹא אָמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל ״פּוֹקֵד עֲוֹן עַד רִבֵּעִים״, כְּאָמְרוֹ בְּעוֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, כִּי יִשְׁתַּנֶּה זֶה מִזֶּה, וְהָבֵן, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ:
וְדַע כִּי הִתְבּוֹנְנוּת בְּדָבָר זֶה שֶׁאֵין ה׳ מִתְקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי רֶשַׁע הוּא דָּבָר מַבְהִיל, וּמַה גַּם רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרִשְׁעָתוֹ וּמַצְלִיחַ בְּרוּם הַהַצְלָחוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל בַּגָּדֵר אֲשֶׁר גָּבַל הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת יַצְדִּיק מִשְׁפָּט יָשָׁר, וְהוּא שֶׁאָמַר אָסָף (תהלים עג,יז) ״אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם״, פֵּרוּשׁ, אַחֲרִית קִצְבַת הַדּוֹרוֹת אֲשֶׁר קָצַב ה׳. וְדַע כִּי כֹּחַ בְּחִינַת הָרַע יֶשְׁנוֹ עַד אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת וְלֹא יִפָּרַע ה׳ מִדּוֹר חֲמִישִׁי עֲוֹן אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהוּא חֲמִישִׁי לָהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁתִּגְדַּל עַד אֶלֶף וַאֲלָפִים.