לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ͏ַ֗י׃

לא יהיה לך. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּ' לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, הֶעָשׂוּי כְּבָר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם? תַּ"לֹ לֹא יִהְיֶה לְךָ (שם):

אלהים אחרים. שֶׁאֵינָן אֱלוֹהוּת אֶלָּא אֲחֵרִים עֲשָׂאוּם אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים זוּלָתִי, שֶׁגְּנַאי כְּלַפֵּי מַעְלָה לִקְרֹאותָם אֱלוֹהוּת אֶצְלוֹ. דָּ"אַ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם - צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָן עוֹנִין אוֹתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ מֵעוֹלָם:

על פני. כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי קַיָּם, שֶׁלֹּא תֹאמַר לֹא נִצְטַוּוּ עַל עֲ"זָ אֶלָּא אוֹתוֹ הַדּוֹר (מכילתא):

לָא יְהֵי לָךְ אֱלָהּ אָחֳרָן בַּר מִנִי:

לא יהיה לך. דבר הכתוב אלהים כנגד מחשבת עובדימו כמו ויקח חנניה הנביא (ירמי' כח י) והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב ז) וככה דבר שמואל, למה הרגזתני (ש"א כח טו) כי הכתוב דבר כפי מחשבת שאול ואין זה מקומו לפרש אותו:

וטעם על פני, כמו וימת הרן על פני תרח אביו (ברא' יא כח) שהיה נמצא אתו וראה מותו, וככה, ויכהן אליעזר ואתמר על פני אהרן אביהם (במד' ג ד) והנה הטעם אחר שאני אלהיך ואני נמצא תמיד בכל מקום, ואני רואה מה תעשה אין ראוי שתשתף עמי אלהים אחרים ואמר אחד מחכמי לב אל תכעיס אדונך והוא רואה אותך והנה זאת המצוה שהיא לא יהיה לך היא בלב גם בפה כי אין בתורה מצות לא תעשה בלב כי אם זו, כי אדם אומר לפני עדים כי הוא הולך לרצוח או לנאוף, לא יהרג בעבור דבורו אם לא עשה מעשה, והאומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים צוה הכתוב "כי הרג תהרגנו" (דבר' יג י), ובמעשה לא תעשה לך פסל וכל תמונה עץ או אבן, ולא תעשה בשום אומנות תמונה שהיא בשמים, ואמר ממעל שהם למעלה על הארץ מכל צד, ואין תמונות בשמים, רק שמונה וארבעים צורות, וחכמי הצורות עושים דברים אשר לא כן, ומעשיהם קרובים לעבודת גלולים:

לא יהי וגו' - שאני לבדי הוצאתיך.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. אַף עַל פִּי שֶׁתְּקַבְּלוּ מַלְכוּתִי, לֹא תַעֲבֹד זוּלָתִי כְּעוֹבֵד לְעֶבֶד הַמֶּלֶךְ, עַל דֶּרֶךְ "אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים, וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים" (מלכים ב יז:לג).

עַל פָּנָי. שֶׁאֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לַעֲבָדִים בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי בְּכָל מָקוֹם עַל אֹפֶן אֶחָד בְּשָׁוֶה.

לא יהיה לך אל תאמר אעבוד לך ולהם, שהרי אני לבדי הוצאתיך, ועוד כי אין אתה צריך להם כי הם הבל וריק יעזורו.

אלהים אחרים שאחרים קוראין אותם אלהים. למה נקרא שמם אלהים ר׳‎ יוסי אומר שלא יהא פתחון פה לומר לא נקראו אלהים שאלו נקראו אלהים היה להם צורך.

אחרים רבי אליעזר אומר לפי שהם אחרים בכל יום, שאם היה של זהב ונצרך עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחשת, של נחשת עושהו של ברזל של ברזל עושהו של עץ לכך נקראו אלהים אחרים.

לא יהיה לך אלהים אחרים שררה של אחרים.

על פני כלומר לא יהיה לך אדון אחר במקומי. דוגמא על פני בן השנואה הבכור. ויכהן אלעזר על פני אהרן. ד״‎א אם תקבלהו עליך לאדון תדע שיהיה על פני ועל אפי. דוגמא חמס ושוד ישמע בה על פני, אם לא אל פניך יברכך.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. לְפִי שֶׁאָמַר ״אָנֹכִי ה׳״, וְשֵׁם הַמְיוּחָד הוּא לְשׁוֹן הֲוָיָה, לוֹמַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בַּהֲוָיָתוֹ, הֵן בֶּעָבָר הֵן בַּהֹוֶה הֵן בֶּעָתִיד, בְּכָל הַזְּמַנִּים הוּא הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה בַּהֲוָיָה אַחַת, הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, כִּי אֵלּוּ אֵינָן בַּהֲוָיָתָן וְהֵם מִשְׁתַּנִּים, כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים כג) לְשׁוֹן ״יִהְיֶה״ מוֹרֶה עַל ״בַּהֲוָיָתָן יִהְיוּ״. עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן אֶלָּא הֵם מִשְׁתַּנִּים וְנַעֲשׂוּ אֲחֵרִים: הֵן מִצַּד שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהִיא מַזְקִינָה הִיא מַפְסֶדֶת צוּרָתָהּ, וּ״בָעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה״ (תהלים עג כ); הֵן מִצַּד שֶׁמִּשְׁתַּנִּים מִכֶּסֶף לְזָהָב וּלְעֵץ וּלְאֶבֶן; הֵן מִצַּד שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם, צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָן נַעֲנִין. עַל כֵּן אָמַר ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה שֶׁהֲרֵי הֵם ״אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. וְאָמַר ״עַל פָּנַי״ - כְּבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה, לוֹמַר דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁפָּנַי נְשׂוּאוֹת אֵלֶיךָ, אָז ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, אֲבָל אִם יִגְרֹם הַחֵטְא שֶׁתִּהְיוּ בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, אָז בְּהֶכְרֵחַ תַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד מֹשֶׁה בַּתּוֹכֵחָה (דברים כח סד) ״וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה מַס לְכוֹמְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מַעֲלֶה הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲבָדָם.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנִּרְאָה לָהֶם ה׳ בְּהַרְבֵּה פָנִים, עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה וְעַל הַר סִינַי כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מֵאַחַר שֶׁנִּרְאֵיתִי בְּכַמָּה פָנִים שֶׁהַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת יֵשׁ, עַל כֵּן אָמַר ״עַל פָּנַי״, לְשׁוֹן רַבִּים בְּמַשְׁמָע, לוֹמַר שֶׁכָּל אוֹתָן הַפָּנִים הַכֹּל אֶחָד הֵמָּה.

דָּבָר אַחֵר: ״פָּנַי״ לְשׁוֹן כַּעַס וְחֵמָה, שֶׁאִם יֹאמְרוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל ״נִהְיֶה כַגּוֹיִם״ וְגוֹ׳, וְרָצוּ לִפְרוֹק מֵעֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְהֵשִׁיב לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, כִּי בְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ (יחזקאל כ לב-לג), לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַל פָּנַי״, כִּי בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם אִם תִּרְצוּ לִפְרוֹק עֹל מַלְכוּתִי מֵעֲלֵיכֶם.

לֹא יִהְיֶה לְךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁקָּדַם לְצַוּוֹת עַל אֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא דָּבָר שֶׁעִקָּרוֹ בַּלֵּב, לָזֶה אָמַר כִּי כְּמוֹ כֵן יִצְטָרֵךְ לְהַרְחִיק מִלִּבּוֹ אֱלֹהוּת הַזּוּלַת, הֲגַם שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנּוּ בִּשְׂפָתָיו, וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּתֵיבַת לְךָ, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ. וּכְפִי זֶה מָצִינוּ אַזְהָרָה לְמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) בְּפָסוּק (יחזקאל יד:ה) ״לְמַעַן תְּפֹשׂ״ וְגוֹ׳ שֶׁה׳ מַעֲנִישׁ עַל מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קו:) אֵין עֹנֶשׁ בְּלֹא אַזְהָרָה, הֲרֵי לְךָ אַזְהָרָתוֹ.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי כָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם אֵין פְּעֻלַּת הָעוֹבֵד פּוֹעֶלֶת הַדְרָגָה בַּנֶּעֱבָד לַעֲשׂוֹתוֹ אֱלֹהִים, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂנָה פְּעֻלַּת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי נוֹתֵן כֹּחַ גָּדוֹל בִּבְחִינַת הָרַע וְכוֹפֶה חָס וְשָׁלוֹם בְּחִינָה הַמְעֻלָּה לִפְנֵי בְּחִינַת הָרַע רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים, פֵּרוּשׁ הֲוָיָה שֶׁלְּךָ תַּעֲשֶׂנּוּ אֱלֹהִים.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הָעוֹבֵד הוּא מַמְצִיא הֲוָיָה אַחַת שֶׁהִיא אֱלֹהִים, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵּן קוֹדֶם.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי אֵל זָר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא הַשּׁוֹפֵט נְקָמָה מֵעוֹבְדֵהוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ב,יט) ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי בַּעֲשׂוֹתוֹ אֵל זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵהַנִּמְנָע שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֶחָד, וַהֲגַם שֶׁהוּא לֹא יִרְצֶה לַעֲבֹד אֶלָּא לְאֶחָד, יִתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת רַבִּים כִּי אֵין אֶחָד, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יִהְיֶה לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אֹמֶר אֱלֹהִים אֲחֵרִים. אוֹ יִרְצֶה לוֹמַר כִּי כְּשֶׁיַּתְחִיל לַעֲבֹד אֶחָד, לְסוֹף יַעֲבֹד רַבִּים. וְצֵא וּלְמַד מִדִּבְרֵי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל (סנהדרין קב:) רִבּוּי הָאֱלוֹהוֹת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים בָּאָרֶץ בַּעֲוֹנוֹת.

וְאָמְרוֹ עַל פָּנַי יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ט׳ מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה, כִּי יֵאָמֵן נָבִיא בִּדְבָרָיו אִם יֹאמַר לַעֲבוֹר עַל מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה לְפִי שָׁעָה עַל פִּי ה׳, וְדַוְקָא בִּשְׁאָר מִצְווֹת חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר וּבֶן מָוֶת הוּא, וְזֶה הוּא אָמְרוֹ עַל פָּנַי פֵּרוּשׁ בְּכָל פְּרָטֵי הַזְּמַנִּים, כִּי כְּבָר הִקְדִּים הוֹדָעָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהַזְכָּרַת שְׁמוֹ כִּי הוּא הָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה בְּאֵין הֶפְסֵק, וּמֵעַתָּה הֲרֵי זֶה הִכְנִיס בִּכְלַל הָאִסּוּר כָּל הַיָּמִים וְהַשָּׁעוֹת וְהָרְגָעִים, שֶׁכֻּלָּם בִּכְלַל אִסּוּר לֹא יִהְיֶה.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ עַל פָּנַי - רָמַז לִשְׁלוֹל טַעֲנַת כַּת הַטּוֹעִים שֶׁעוֹשִׂים עֲבוֹדָה זָרָה לְאֶמְצָעִי, לְטַעֲנַת שְׁלִילוּת הִמָּצְאוֹ חַס וְשָׁלוֹם. לָזֶה אָמַר ״עַל פָּנַי״, פֵּרוּשׁ, כָּל הַהוֹוֶה בָּעוֹלָם הוּא עַל פָּנַי, כִּי עֵינֵי ה׳ מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ.

עוֹד יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לְאַזְהָרָתוֹ, כִּי כְּפִי שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי יַרְחִיק הַדָּבָר מִטַּעַם כִּי כָּל עוֹבֵד אֵינוֹ עוֹבֵד אֶלָּא לְאֶחָד מִמְּשַׁמְּשָׁיו יִתְבָּרַךְ, וְאַדְרַבָּה מִגְּדֻלַּת הָעֶבֶד גְּדֻלַּת הָאָדוֹן נוֹדַעַת, וְאִם כֵּן הָעוֹבֵד לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ הֲרֵי זֶה עוֹבֵד עֲבָדָיו וּמְשַׁמְּשָׁיו יִתְבָּרַךְ, וְלָמָּה יַקְפִּיד ה׳ עַל הַדָּבָר? לָזֶה אָמַר עַל פָּנַי, פֵּרוּשׁ, לְסִבָּה שֶׁאֲנִי מִתְכַּעֵס עַל הַדָּבָר שֶׁמְּשִׂימִים אֵל לְלֹא אֵל. וְתֵבַת ״פָּנַי״ לְשׁוֹן כַּעַס, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות לג:יד) ״פָּנַי יֵלֵכוּ״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף ״כִּי אָנֹכִי וְגוֹ׳ אֵל קַנָּא״.

עוֹד יִרְצֶה עַל פָּנַי - עַל סִבַּת פָּנַי, לְבַל תִּהְיוּ נִמְנָעִים מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, כִּי אֵין לְךָ עוֹנֶג בָּעוֹלָם כִּרְאוֹת פְּנֵי ה׳ בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּי הוּא זֶה תַּכְלִית הַמְקֻוֶּה, וְהִזְהִירָם ה׳ לְבַל יְסַבְּבוּ מְנִיעַת עַצְמָם מֵהַשָּׂגָה זוֹ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כח:י) ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״, וּמֵעַתָּה כְּשֶׁעוֹבֵד אֱלֹהִים אֲחֵרִים הִנֵּה הוּא מַשְׁרֶה בְּחִינַת הָרַע עַל הַפָּנִים אֲשֶׁר שָׁם קָנְתָה הַקְּדֻשָּׁה מְקוֹמָהּ.