שְׁמוֹת כ׳ · כ״א

מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה ״מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״. רש״י מבאר ״מזבח אדמה״ - מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי בסיס, ו״תעשה לי״ - שתהא תחילת עשייתו לשמי. אבן עזרא מביא דעה ש״מזבח אבנים״ נאמר שלא יעשו ציורים במזבח. הציווי עוסק בבניית המזבח לעבודת ה׳ - מזבח אדמה פשוט, שעליו יקריבו עולות ושלמים. ההבטחה ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״ מלמדת שהשראת השכינה והברכה תלויות בהזכרת שם ה׳ במקום הראוי. כך עוברים הדברים ממעמד ההתגלות אל ההנחיות המעשיות של עבודת ה׳ במזבח, בענווה ובפשטות, בניגוד לאלילי הכסף והזהב.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מזבח אדמה. מְחֻבָּר בַּאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים אוֹ עַל גַּבֵּי בָּסִיס; דָּ"אַ שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת חֲלַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲדָמָה בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן (שם):

תעשה לי. שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ לִשְׁמִי:

וזבחת עליו. אֶצְלוֹ, כְּמוֹ וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה (במדבר ב'), אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָלָיו מַמָּשׁ? תַּ"לֹ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים י"ב), וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ:

את עלתיך ואת שלמיך. אֲשֶׁר מִצֹּאנְךָ וּמִבְּקָרֶךָ: (את צאנך ואת בקרך. פֵּרוּשׁ לְאֶת עוֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ:)

בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אבוא אליך וברכתיך - אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ; מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתַּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵית הַבְּחִירָה, שָׁם נָתַן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מַדְבַּח אַדְמְתָא תַּעְבֵּד קֳדָמַי וּתְהֵי דַבָּח עֲלוֹהִי יָת עֲלָוָתָךְ וְיָת נְכַס קוּדְשָׁךְ מִן עָנָךְ וּמִן תּוֹרָךְ בְּכָל אַתְרָא דִי אַשְׁרֵי יָת שְׁכִנְתִּי לְתַמָן אֶשְׁלַח בִּרְכְּתִי לָךְ וֶאֱבָרֵכִנָךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מזבח אבנים. י"א כי הטעם שלא יעשו ציורים במזבח, ע"כ צוה במזבח אבנים להיותם שלמות, ואלה המפרשים אולי ילמדונו למה נעשה כל המשכן כרובים, וכרובי זהב על הכפורת, והבית אשר בנה שלמה כלו כרובים ותמונות ופטורי ציצים (מ"א ו לב), ואלה המקומות נכבדות ממקום המזבח, ובפ' תשא אדבר על זה, וי"א כי מזבח אדמה שלא יהיה על מקום גבוה ואין זה משמע הלשון, והעד שכתוב אחריו מזבח אבנים, וקדמונינו אמרו, כי הטעם לשום אדמה במזבח הנחשת, ואמת אמרו כי כן עשו רק זה הפסוק לזכר ולאסמכתא ואין זה פשוטו, כי האדמה שישימו בו מקרה, כי הוא לא יקרא רק מזבח הנחשת, כי מנחשת נעשה גם נקרא מזבח הקטרת מזבח הזהב, בעבור שהוא מצופה זהב, ועוד אילו היה כן משמע, מזבח אדמה יהיה פירוש "ואם מזבח אבנים" שישימו בו אבנים, ולא נוכל לומר שלא נעשה המזבח מאבנים, כי מפורש הוא והוא הנעשה בהר עיבל, ועתה אפרש, אמר הגאון כי יש מחלוקת על דבר המזבח שעשה משה תחת הר סיני, י"א לפני מתן תורה היה ואחרים אמרו אחרי כן והגאון הודה למחלוקת הראשונה, ואמר כי הכתוב בפרשה הזאת כל אשר דבר ה' נעשה (למטה יט ח), הוא שנוי בפרשה השנית, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (למטה כד ז) ואני אתן לך ראיה גמורה כי אחר מן תורה היה כי הנה כתוב בפרשה הזאת שאמר השם למשה בעלותו אל הר האלהים לפני מתן תורה "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" (למעלה יט, ד ה) ואמר בתחלה כה תאמר לבית יעקב (שם פ' ג), והנה לא הגיד להם לא מצות, ולא חקים, ולא משפטים, רק לשמוע מפיהם אם יהיו חפצים לשמוע בקול השם לכל אשר יצום, והם השיבו ואמרו "נעשה" ושם כתוב וישב משה את דברי העם אל ה' (שם פ' ח), אז קדשם לשמוע דבר השם, שהיו עשרת הדברים, ועתה החל להשמיעם מצותיו, וכאשר נגש משה אל הערפל, אמר לו זאת הפרשה לא תעשון, וכל פרשת ואלה המשפטים עד כי יהיה לך למוקש (למטה כג לג) ואחר כן כתוב ויבא משה (שם כד ג) שירד מן ההר, ושם כתוב, ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים (שם), ודבר ה' הם מצות עשה, ומצות לא תעשה, שתחלתם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, ודברי המזבח, וכל מצות עשה ולא תעשה שהם בפרשת ואלה המשפטים, כמו השב תשיבנו לו, עד בא השמש תשיבנו לו (שם כב כה) אלהים לא תקלל (שם פ' כז), והמשפטים דברי העבדים, והמכים, והנצים, והנגיחה, וההבערה, ודברי הגנבה, והשבועה, ועל אלה כתוב שם, ואת כל המשפטים, ובעבור זה אמרו אבותינו נעשה ונשמע (למטה כד ז), ופי' נעשה לשמור מצות עשה ומצות לא תעשה, ונשמע על המשפטים על כן הוסיפו אחר מתן תורה לומר ונשמע, ולא אמרו כן בתחלה והנה פי' מזבח אדמה כמשמעו עשוי מאדמה, וזהו שכתב שם, ויבן מזבח תחת ההר (שם שם ד) וכתוב בכאן "וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך" ושם כתוב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים (שם שם ה) ואין ספק כי זאת פרשת מזבח אדמה, גם לא תעשון אתי, בעבור דם הברית שזרק על המזבח, ועל העם שקבלו על נפשם שהשם לבדו יהיה להם לאלהים, ושישמרו מצותיו ומשפטיו, והזכיר את צאנך ואת בקרך ששניהם מיני עולות ושלמים, ראיתי אפיקורס אחד ישתחקו עצמותיו, שטען על החכמים בעבור שאמרו אי זהו מקומן של זבחים (זבחים מז א) כי אמר כי לא מצא בכל התורה זביחה כי אם שלמים כמו עולה וזבחים כי עולה הוא דבר בפני עצמו, והזבחים שלמים, כמו ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים (למטה כד ה) וככה בכל מקום, והראיתי לו כי לא דבר נכונה, כי כתוב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך אז הודה על חטאתו שטען על אנשים נכבדים מכל הדורות הבאים אחריהם:

וטעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי, פירוש בכל מקום אשר אשים זכר לשמי שכבודי שוכן שם, כמו שילה ונוב שעמד שם הארון, אם תבוא אל המקום הנזכר לשמי לבקר אותי, גם אני אבוא אליך וברכתיך:

וטעם אבוא כדרך בן אדם, והטעם תמצאנו שם במקום שאזכיר את שמי עליו, והוא מקום הכבוד, כאלו באתי אליך שידעתי שתבוא, ובעבורך באתי, ובעבור שבאת לכבודי אבוא אליך וברכתיך ולא תהיה צריך לאחר כי תמצאנו בכל עת ששם כבודו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מזבח אדמה תעשה לי - לפי שהעובדי כוכבים היו עושים אשריהם על המזבחות. כדכתיב בגדעון: ואת האשרה אשר עליו תכרת וכתיב בזכר: בניהם מזבחותם ואשריהם וגו' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח. לכך אומר הקב"ה: אפילו אם תעשה לי מזבח לא תעשהו אלא מאדמה שאין רגילים [לעשות] ציורים וצלמים כי אם מלאכה חלקה. ואף אם תרצה לעשות מזבח אבנים - אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך. מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל, ככתוב במשנה תורה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי. וְגַם כֵּן לֹא תִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת הֵיכָלוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת לְמַעַן אֶקְרַב אֲלֵיכֶם, אֲבָל יַסְפִּיק מִזְבַּח אֲדָמָה.

כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי. שֶׁאֶבְחַר לְבֵית וָעֵד לַעֲבָדַי, כְּעִנְיַן "הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ" (ישעיהו יב:ד).

אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. לֹא תִצְטָרֵךְ לִמְשׁוֹךְ הַשְׁגָחָתִי אֵלֶיךָ בְּאֶמְצָעִיִּים שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב וְזוּלָתָם, כִּי אָמְנָם אֲנִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מזבח אדמה שלא יוכלו לעשות ציורי פסלים.

וזבחת עליו כנגדו.

את עלתיך ואת שלמיך עולה בצפון שלמים בדרום מחצי המזבח ולצפון כצפון, ומחצי המזבח ולדרום כדרום ואין לי אלא צפון המזבח שהוא כשר לעבודה שאר כל הצפון מנין ת״‎ל ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה, שאין ת״‎ל במקום הקודש ומה ת״‎ל במקום הקודש להכשיר כל רוח צפונית.

וזבחת עליו כנגדו. אפי׳‎ אישראל קאי דהא קים לן שחיטה כשרה בזר ומקבלה ואילך מצות כהונה. ועוד במסכת יומא בפרק ראשון משמע שזר קרב לגבי מזבח, ובמסכת סוכה מצינו שהיו זוקפין את הערבה בצד המזבח ומשם נוטלין אותה כל העם וסובבין את המזבח משמע שזר קרב לגבי המזבח.

בכל המקום לפי ששרתה שכינה בכמה מקומות כגון גלגל נוב גבעון שילה ירושלים ושנינו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה לפיכך לא הזכיר בכל התורה שם מבורר רק בסתם אל המקום.

מקור: ספריא · נחלת הכלל