שְׁמוֹת י״ט · י״ח

וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵ֠י אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהֹוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃

במילים פשוטות

הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה׳ באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאוד. רש״י מבאר ״עשן כולו״ - אין ״עשן״ כאן שם דבר, שהרי נקוד השי״ן פתח, אלא לשון פעל כמו ״אמר, שמר, שמע״, ולכן תרגומו ״תְּנַן כולה״. אבן עזרא מבאר ששי״ן ״עָשַן״ בפתח גדול כי הוא פועל עבר, ומאריך בדקדוק, ומעיר שאין לתמוה על מילת ״עשן״ אף שאמר ״כעשן הכבשן״ שהוא שם. ההר כולו מתכסה עשן מפני ירידת ה׳ עליו באש, והעשן עולה כעשן כבשן, וההר כולו חרד. תיאור זה מוסיף ממד של אימה ורוממות למעמד: האש והעשן ממחישים את נוכחות ה׳ על ההר, ואת עוצמת ההתגלות שגרמה אף להר עצמו לרעוד.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עשן כלו. אֵין עָשַׁן זֶה שֵׁם דָּבָר, שֶׁהֲרֵי נָקוּד הַשִּׁי"ן פַּתָּח, אֶלָּא לְשׁוֹן פָּעַל כְּמוֹ אָמַר, שָׁמַר, שָׁמַע, לְכָךְ תַּרְגּוּמוֹ תְּנַן כֻּלֵּהּ, וְלֹא תִרְגֵּם תְּנָנָא, וְכָל עָשָׁן שֶׁבַּמִּקְרָא נְקוּדִים קָמָץ מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֵׁם דָּבָר:

הכבשן. שֶׁל סִיד; יָכוֹל כְּכִבְשָׁן זֶה וְלֹא יוֹתֵר, תַּ"לֹ בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד'), וּמַה תַּ"לֹ כִּבְשָׁן? לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ - נוֹתֵן לַבְּרִיּוֹת סִימָן הַנִּכָּר לָהֶם; כַּיּוֹצֵא בּוֹ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג (הושע י"א), וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ בָּאֲרִי אֶלָּא הוּא? וְהַכָּתוּב מוֹשְׁלוֹ כְּאַרְיֵה, אֶלָּא אָנוּ מְכַנִּין וּמְדַמִּין אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁיְּכוֹלָה לִשְׁמֹעַ; כַּיּוֹצֵא בוֹ וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים (יחזקאל מ"ג), וְכִי מִי נָתַן קוֹל לַמַּיִם אֶלָּא הוּא? וְאַתָּה מְכַנֶּה אוֹתוֹ, לְדַמּוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו - כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְטוּרָא דְסִינַי תָּנַן כֻּלֵהּ מִן קֳדָם דְאִתְגְלִי עֲלוֹהִי יְיָ בְּאֶשָׁתָא וּסְלִיק תְּנָנֵהּ כִּתְנָנָא דְאַתּוּנָא וְזָע כָּל טוּרָא לַחֲדָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והר סיני עשן כלו. שי"ן עָשַן בפתח גדול כי הוא פועל עבר, ואל תתמה בעבור מלת עשן שאמר כְעֶשֶן הכבשן והנה הזכיר ויעל עֲשָנו שהוא על משקל שְלָלוֹ זְהָבו כי שמות משקלי השמות משתנים, ואמר שְגַר אלפיך (דבר' ז יג) וכל פטר שֶגֶר בהמה (למעלה יג יב) ואמר ואת הַבֹשֶׂם ואת השמן (למטה לה כח) וקנמן בֶשֶם (למטה ל כג) ועוד אמר אריתי מורי עם בְשָמִי (ש"ה ה א), ואלו היה מגזרת בֹשֶׂם היה ראוי להיות בקמץ חטף תחת הבי"ת בָשְׂמִי, כמו מקֹדֶש קָדְשִי, ואלו היה מגזרת וקנמן בֶשֶם היה ראוי להיות בפתח הבי"ת כמו מִשֶמֶן שַׁמְנִי וְשַׁמְנִי וקטרתי (יחז' טז יח) או בחירק כמו מְצֶדֶק צִדְקִי, והנה עם בְשָמִי בלא תוספת יו"ד הוא בָשָׁם בשני קמצין כמו שָׁלָל זָהב:

ויחרד כל ההר מאד. הפך המנהג, כי ההרים לא ימושו רק על דרך משל אמר, וירגזו ההרים (ישעי' ה כה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עשן כלו - חציו קמץ וחציו פתח כי לשון פעל הוא. העשין כולו. אבל עָשָׁן שהוא שם דבר כולו קמץ. [כְּעֶשֶׁן] כעישון פומיאה בלע"ז. ואילו היה שם דבר היה לו לומר כַּעֲשַׁן הכבשן כאשר יאמר מן דבר. דבר השמיטה. מן בקר בְּקַר זבח השלמים. כן יאמר מן הבית ימלא עשן. עשן הכבשן כשהוא דבוק.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

עָשַׁן כֻּלּוֹ. פֵּרוּשׁ, שֶׁשָּׁלַט הָאֵשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל הַר וְנִשְׂרְפוּ אֲבָנָיו כְּמִשְׁפַּט הַכִּבְשָׁן אֲשֶׁר יִשְׂרְפוּ בּוֹ הָאֲבָנִים לַעֲשׂוֹת סִיד, וּמֵעַתָּה אַבְנֵי סִינַי נַעֲשׂוּ סִיד. וְאָמְרוֹ וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאֲבָנִים כְּשֶׁשּׁוֹלֵט בָּהֶם אֵשׁ בַּכִּבְשָׁן יִתְזַעְזְעוּ וְיַשְׁמִיעוּ קוֹל חֲרָדָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל