וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃

אחר שלוחיה. כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְגוֹ' וְיָצָא אַהֲרֹן לִקְרָאתוֹ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים (שמות ד'), אָמַר לוֹ מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ זוֹ הִיא אִשְׁתִּי שֶׁנָּשָׂאתִי בְּמִדְיָן וְאֵלּוּ בָנַי, אָמַר לוֹ וְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָן? אָמַר לוֹ לְמִצְרַיִם, אָמַר לוֹ עַל הָרִאשׁוֹנִים אָנוּ מִצְטַעֲרִים וְאַתָּה בָא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אָמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ, נָטְלָה שְׁנֵי בָנֶיהָ וְהָלְכָה לָהּ (מכילתא):

וּדְבַר יִתְרוֹ חֲמוּהִי דְמשֶׁה יָת צִפֹּרָה אִתַּת משֶׁה בָּתַר דְפַטְרַהּ:

ויקח. אמר הכתוב אשת משה, ולא אמר בתו, בעבור כי משה נכבד מבית אביה:

אחר שלוחיה. י"א אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים ויש אומרים אחר ששלחה דורונת אליו כמו שלוחים לבתו (מ"א ט טז):

אחר שלוחיה - לאחר שהחזירה ושלחה משה ממצרים, שלא ראינו עד עכשיו שהחזירה לבית חמיו. ויש מפרשים: ואחרי כן שלח לה נדוניתה, כדכתיב: שילוחים לבת פרעה. ונראה הוא פשט, שלא מצינו מקראות בענין זה, אלא קודם ששלחה יתרו לה ולבניה במדבר היה לו לכתוב למעלה אחר פרשת דמים למולות, ואח"כ חזר משה ושלחה אצל אביה (לה ולבניה) דוגמת וחם הוא אבי כנען.

אחר שלוחיה - כמו: ואחר תטהר. וכמו שפירשתי אחר נאחז בסבך. קדמו שרים אחר נוגנים.

אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. אַחַר שֶׁשָּׁלְחָה אֵלָיו לָדַעַת אֵיזֶה מָקוֹם מְנוּחָתוֹ, וְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא יָנוּחַ עַד הַר הָאֱלֹהִים שֶׁשָּׁם יַעַבְדוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁיָּעַד בְּאָמְרוֹ "תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג:יב), וּלְפִיכָךְ אִחֵר יִתְרוֹ לָבֹא עַד הֱיוֹת מֹשֶׁה וְעַמּוֹ שָׁם.

אשת משה הוזכרה על שם אישה שהיה מלך.

אחר שלוחיה אלמלא מקרא זה לא היינו יודעים ששלחה משה אך היינו סבורים שהיתה עמו, דכתיב וירכיבם על החמור עכשיו בא ולמדך כאן כשנפגשו אהרן ומשה וישראל היו שרויים בצער ויתרו בריוח, שלחה.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה. וַדַּאי לֹא בְּחִנָּם פֵּרַשׁ הַכָּתוּב שֵׁם אִשְׁתּוֹ וּשְׁמוֹת בָּנָיו, וְזֶה כִּי אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: צֵא בְּגִין אִשְׁתְּךָ צִפּוֹרָה, כִּי כְּצִפּוֹר נוֹדֵד מִקִּנּוֹ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ (משלי כז:ח), וּבָא לְהַזְכִּירוֹ צַעַר אִשְׁתּוֹ כָּל זְמַן הֱיוֹתָהּ נוֹדֶדֶת מִבֵּיתָהּ. וְאִם לֹא בְּגִינָהּ, כִּי אוּלַי אֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ בְּצַעַר אִשְׁתּוֹ, צֵא בְּגִין בִּנְךָ גֵּרְשֹׁם עַל שֵׁם כִּי גֵר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה (שמות ב:כב), וּבָא לְהַזְכִּיר צַעַר בָּנִים שֶׁאֵינָן מְסֻבִּים עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם כִּי גֵּרִים הֵמָּה, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵר הָיִיתָ גַּם אַתָּה (שמות כג:ט). וְאִם לֹא בְּגִינוֹ, צֵא בְּגִין בִּנְךָ אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי (שמות יח:ד), וּשְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ אַתָּה מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כִּי שְׁמוֹ בְּקִרְבּוֹ. עַל כֵּן הִזְכִּיר שְׁמוֹתָם, כִּי כָּךְ שָׁלַח אֵלָיו יִתְרוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּגִין אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ, וּבַעֲבוּר צַעַר זֶה שֶׁסָּבְלָה רָאוּי לְכַבְּדָהּ וְלָצֵאת כְּנֶגְדָּהּ, וְכֵן בַּעֲבוּר בְּנוֹ שֶׁהָיָה גֵר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְכֵן בַּעֲבוּר שֵׁם אֱלִיעֶזֶר, כִּי בָּזֶה דוֹמֶה כְּאִלּוּ יָצָא לִקְרַאת הָאֱלֹהִים. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר״ (שמות יח:ד), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקו״ש יתרו רסח) שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֶעָתִיד יִדְרֹשׁ אֱלִיעֶזֶר פָּרָה בַּת שְׁתַּיִם, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ״, יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ בְּפָרָשַׁת חֻקַּת (במדבר יט:ב).

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חוֹתֵן מֹשֶׁה. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהָיָה חוֹתֵן מֹשֶׁה מָצָא עֲשׂוֹת כָּכָה שֶׁהָלַךְ לְהַר הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳, שֶׁהִנִּיחוּהוּ מִיִּרְאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּי נָפְלָה אֵימָתוֹ עַל כָּל הָעַמִּים, אֲבָל זוּלַת זֶה הָיוּ מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִלֶּכֶת לִכְפּוֹר בֶּאֱמוּנָתָם, וּמַה גַּם שֶׁחָשׁוּד הָיָה בְּעֵינֵיהֶם, וְתִמְצָא שֶׁכָּל אוּמָּה תְּחַיֵּב מִיתָה לַכּוֹפֵר בֶּאֱמוּנָתָם, וּלְצַד הֱיוֹת יִתְרוֹ לְחוֹתֵן מֹשֶׁה הִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ. וְאוּלַי שֶׁיִּרְמֹז עוֹד כִּי הֲגַם שֶׁהָיָה לְיִתְרוֹ כִּנּוּי שֶׁל גְּדֻלָּה לִקָּרוֹת ״כֹּהֵן מִדְיָן״, מָאַס בְּכִנּוּי זֶה וְלָקַח לוֹ כִּנּוּי ״חוֹתֵן מֹשֶׁה״, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּקַּח יִתְרוֹ, וּמַה לָקַח מֵהַשְּׁנֵי יִחוּסִין שֶׁיִּחֲסוֹ הַכָּתוּב בִּתְחִלָּה, חוֹתֵן מֹשֶׁה לֹא כֹּהֵן מִדְיָן.

אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ - טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ״, גַּם דִּקְדֵּק לוֹמַר לְשׁוֹן שִׁלּוּחִין, וְזוּלַת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ד,ד) שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה״ וְגוֹ׳, נִרְאֶה לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה גֵּרְשָׁהּ כְּשֶׁרָאָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּמִצְוַת שְׁלִיחוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יָדַע שִׁעוּר הַזְּמַן וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְהַבָּנִים - אֱלִיעֶזֶר קָטָן הָיָה וְצָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁנּוֹלַד בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וְגֵרְשֹׁם מִן הַסְּתָם קָטָן הָיָה סָמוּךְ לֶאֱלִיעֶזֶר מִלְּפָנָיו, אוֹ לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (מכילתא) שֶׁהִתְנָה עִם יִתְרוֹ בֵּן אֶחָד לַבַּת וּבֵן שֵׁנִי לָאָב, לְטַעַם זֶה נִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם בְּיָדָהּ. וְכַוָּנַת הוֹדָעַת ה׳ הַדָּבָר כָּאן לוֹמַר שֶׁבַח יִתְרוֹ וּמַעֲלַת מֹשֶׁה בְּעֵינָיו, שֶׁהֲגַם שֶׁשִּׁלְּחָהּ לְקָחָהּ וְטָרַח בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לְהוֹלִיכָהּ לוֹ אֲפִלּוּ אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. אֶלָּא לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה) שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא שִׁלְּחָהּ אֶלָּא סָמַךְ עַל הַבְטָחַת יִתְרוֹ כִּי יָדָיו תְּבִיאֶנָּהּ, נִרְאֶה לוֹמַר כִּי טַעַם אָמְרוֹ אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא עַד שֶׁקָּדְמָה וְשָׁלְחָה לוֹ לְמֹשֶׁה שְׁלוּחִים וְיָדְעָה מְקוֹם תַּחֲנוֹתוֹ וְהִסְכִּים עַל יָדָהּ, אָז הוּא שֶׁלָּקַח יִתְרוֹ וְגוֹ׳ וַיָּבֹא אֶל הַמִּדְבָּר וְגוֹ׳.