שְׁמוֹת י״ח · י״ב

עלה. כְּמַשְׁמָעָהּ, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ כָּלִיל:

וזבחים. שְׁלָמִים:

ויבא אהרן וגו'. וּמֹשֶׁה הֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא הוּא שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ וְגָרַם לוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד? אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵיהֶם (מכילתא):

לפני האלהים. מִכָּאן שֶׁהַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְסֻבִּין בָּהּ, כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה (ברכות ס"ד):

וְקָרִיב יִתְרוֹ חֲמוּהִי דְמשֶׁה עֲלָוָן וְנִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וַאֲתָא אַהֲרֹן וְכֹל סָבֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵיכַל לַחְמָא עִם חֲמוּהִי דְמשֶׁה קֳדָם יְיָ:

ויקח עולה וזבחים. הם השלמים:

וטעם לאלהים, כי עתה יחל להיות לו השם הנכבד לאלהים:

ויבא אהרן וכל זקני ישראל. ואין צורך להזכיר משה כי באהלו היו:

לאכל לחם. שלמים:

וטעם לפני האלהים. כי אהל משה היה לצד מזרח אהל מועד:

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה - לכבוד יתרו באו ומשה לא הוצרך להזכיר כי האהל שלו הוא.

עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים. לְאוֹת קַבָּלַת עֹל מַלְכוּתוֹ, כְּעִנְיַן נַעֲמָן בְּאָמְרוֹ (מלכים ב ה:יז) "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וּמִנְחָה לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַה'".

לֶאֱכׇל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה. לִשְׂמֹחַ עִמּוֹ עַל שֶׁנִּכְנַס תַּחַת כַּנְפֵי שְׁכִינָה, כְּעִנְיַן "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו" (תהלים קמט:ב).

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָלָיו הִקְרִיבוּ אוֹתָם הַזְּבָחִים, אִם שֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבָּנָה מֹשֶׁה בְּאָבְדָן עֲמָלֵק, אִם שֶׁהָיָה זוּלָתוֹ וְלֹא נִזְכַּר בִּנְיָנוֹ. וְהָיְתָה אֲכִילָתָם הַזְּבָחִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, כְּעִנְיַן הַנֶּאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים.

עלה וזבחים על שמחת הטובה שעשה הקב״‎ה לישראל.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל. אבל משה לא היה צריך לבא כי האהל שלו הוא ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו.

לפני האלהים לפי הפשט לפני כמו מלפני כלומר ממה שהקריבו לפני הקב״‎ה והם השלמים.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים. תָּמְהוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים עַל שֶׁבְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת לֹא נִזְכַּר לֹא אֵל וְלֹא אֱלֹהִים, כִּי אִם הַשֵּׁם הַמְיוּחָד, וְכָאן הִזְכִּיר ״לֵאלֹהִים״. וְאוֹמֵר אֲנִי לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּשֵׁם אֱלֹהִים, כִּי הַצַּדִּיקִים מְהַפְּכִים דִּין לְרַחֲמִים. וְכָל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם הָיוּ בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד, כִּי הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים רַחֲמִים לְדִין. עַל כֵּן זָבַח יִתְרוֹ לֵאלֹהִים עַל כָּל הַטּוֹבָה, וְהָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְנָתַן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵטִיב עִמָּהֶם. אֲבָל לֹא שָׂמַח עַל מַפַּלְתָּן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד, עַל כֵּן לֹא זָבַח לַשֵּׁם הַמְיוּחָד, כִּי בָּזֶה הֶרְאָה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהָיָה מֵצֵר עַל אָבְדָן שֶׁל מִצְרַיִם. וּלְכָךְ נָקַט דַּוְקָא לְשׁוֹן ״וַיִּחַדְּ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן שִׂמְחָה וּלְשׁוֹן חִדּוּדִין, כִּי עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂמַח, וְעַל אֲבַדּוֹן שֶׁל מִצְרַיִם נַעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ חִדּוּדִין.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ וְגוֹ׳ עֹלָה וְגוֹ׳. הִנֵּה נִתְחַכֵּם יִתְרוֹ לִזְבֹּחַ שְׁלָמִים רַבִּים, וְזֶה הָיָה לוֹ לְאוֹת כִּי מַזְמִין הוּא גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּקְרָא לְאַהֲרֹן וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל״ וְגוֹ׳ אֶלָּא וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מֵעַצְמָן בָּאוּ, כִּי מַעֲשָׂיו מוֹכִיחִים הַהַזְמָנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ קָדָשִׁים לִידֵי נוֹתָר, וְכִבְּדוּהוּ וּבָאוּ מֵעַצְמָן אַהֲרֹן וְהַזְּקֵנִים וְלֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהַזְמִינָם עַל הַזֶּבַח.