שְׁמוֹת י״ז · ח׳

ויבא עמלק וגו'. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר, תָּמִיד אֲנִי בֵינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵּיכֶם וְאַתֶּם אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם וְאַתֶּם צוֹעֲקִים לִי וְתֵדְעוּ הֵיכָן אֲנִי? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר, אַבָּא טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית, פָּגְעוּ בְאָדָם אֶחָד אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן, רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו, אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוֹ מֵעָלָיו וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ (תנחומא יתרו):

וַאֲתָא עֲמָלֵק וַאֲגַח קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:

ויבא. גוי עמלק הוא היושב בארץ הנגב (במד' יג כט):

וַיָּבֹא עֲמָלֵק. לְקוֹל מְרִיבָה וְצִמָּאוֹן, כְּאָמְרוֹ "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ" (דברים כה:יח), כְּעִנְיַן "לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה" (איוב כב:ז), וּכְעִנְיַן "בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה" (ישעיהו לב:ב).

ויבא עמלק מהיכן בא אלא קאי הוא לעיל אוילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, שפרש״‎י הלך לו מפני שטר חוב של גזרת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר ומפני הבושה שמכר את בכורתו ליעקב ועל ידי כך המתין עמלק בן בנו עד שיצאו ישראל ממצרים ונפרע שטר חוב של ועבדום וענו אותם ד׳‎ מאות שנה. וילחם עם ישראל מפני שנאת מכירת הבכורה אבל מקודם לכן נתייראו להזדווג אליהם שלא יהא מוטל עליהם פריעת שטר החוב של ועבדום וענו אותם ד׳‎ מאות שנה.

וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים. בַּיַּלְקוּט מַסִּיק שֶׁעֲמָלֵק דּוֹמֶה לִזְבוּב כוּ׳, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִקִּיף כֶּרֶם כוּ׳. בֵּאוּר הַמָּשָׁל וּסְבָרָתוֹ הוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַל פָּסוּק ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״ (בראשית ד:ז), שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע הִמְשִׁילוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא.) לִזְבוּב, שֶׁכֹּחַ פִּיו חָלוּשׁ לַעֲשׂוֹת נֶקֶב בַּבָּשָׂר הַשָּׁלֵם, אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁהַזְּבוּב מוֹצֵא אֵיזוֹ מוּרְסָא אוֹ שְׁחִין אֲשֶׁר שָׁם פֶּתַח פָּתוּחַ קְצָת לַבָּשָׂר, שָׁם יִרְבַּץ וְיַרְחִיב הַפִּרְצָה. כָּךְ הַיֵּצֶר הָרָע אֵין לוֹ כֹּחַ לְהִזְדַּוֵּג אֵצֶל הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם בְּכָל מַעֲשָׂיו וְלֹא פָּתַח לוֹ כְּלָל פֶּתַח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, אַךְ הַבָּא לִטַּמֵּא וְעוֹשֶׂה פְּתָחִים לוֹ, שָׁם יִרְבַּץ לְהַרְחִיב הַפִּרְצָה עַד עֲלוֹת חֲמַ״ס גָּבֶר לְאֵין מַרְפֵּא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לט.) ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה״ (ויקרא יח:כד) - אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה כוּ׳, וְשָׁם הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ.

כָּךְ עֲמָלֵק, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמִים עִם ה׳, וְהָיָה גַּם שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָז לֹא יָכוֹל לָהֶם כְּלָל. וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם בְּמַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם, כִּי כָל הַחֲנָיוֹת שֶׁקֹּדֶם מַתַּן תּוֹרָה כֻּלָּם הָיוּ בְּתַרְעוֹמֶת וּבְמַחְלוֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (שמות יט ב), ״וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה׳״ - שֶׁהָיוּ מְרִיבִים גַּם עִם ה׳, אָז מָצָא לוֹ עֲמָלֵק פֶּתַח פָּתוּחַ וּמָקוֹר נִפְתָּח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״ לְהוֹסִיף טֻמְאָה עַל טֻמְאָתָם עַל יְדֵי מִשְׁכַּב זָכוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כה יח) ״אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ״. וְכָל זֶה עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיָּסוּר ה׳ מֵעֲלֵיהֶם לְגַמְרֵי, כִּי אֵין קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה. וּבַעֲבוּר זֶה יוּכַל לְהִלָּחֵם בָּהֶם, כִּי אָז רָפוּ יְדֵיהֶם מִכֹּל וָכֹל, כִּי אֵין לָהֶם הַצָּלָה עַל צַד הַנֵּס שֶׁהָיָה סָר ה׳ מֵעֲלֵיהֶם, וְגַם אֵין לָהֶם הַצָּלָה טִבְעִית שֶׁאִיש אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ, שֶׁהֲרֵי חָלַק לִבָּם זֶה מִזֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה׳ הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״. וּמִיָּד ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים״, כִּי ״רְפִידִים״ אוֹתִיּוֹת ״פְּרִידִים״, וְאוֹתִיּוֹת ״רָף יָדַיִם״, וְהַאי בְּהַאי תַּלְיָא, כִּי עַל יְדֵי שְׁנֵי מִינֵי פְּרִידִים אֵלּוּ, שֶׁנִּפְרְדוּ מֵאֵת ה׳ וּפֵרוּד לְבָבוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם, בָּאוּ לִידֵי רִפְיוֹן יָדַיִם. וּמִטַּעַם זֶה לֹא הָיָה לָעָם מַיִם בִּרְפִידִים, לְפִי שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמַּיִם, עַל כֵּן חָסְרוּ סְתָם מַיִם. וְלֹא נִתְּנוּ לָהֶם מַיִם כִּי אִם בַּצּוּר בְּחֹרֵב, מְקוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּמִטַּעַם זֶה הִמְשִׁילוּ אֶת עֲמָלֵק לִזְבוּב, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לְיִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּתְחוּ לוֹ פֶּתַח. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִקִּיף כֶּרֶם וְאָמַר ״כָּל מִי שֶׁיִּפְרֹץ הַגָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ הַכֶּלֶב״ כוּ׳, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁפּוֹתֵחַ הַגָּדֵר וְעוֹשֶׂה בוֹ פִּרְצָה, הֲרֵי הוּא פּוֹתֵחַ פֶּתַח אֶל הַכֶּלֶב שֶׁיּוּכַל לִכָּנֵס שָׁמָּה. כָּךְ עֲמָלֵק בָּא וְנִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֶׁהֵם עַצְמָם פָּרְצוּ גְּדֵרָם. וְכֵן הָמָן שֶׁבָּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק בָּא עַל יִשְׂרָאֵל בִּטְעָנוֹת אֵלּוּ בְּאָמְרוֹ (אסתר ג ח) ״יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד״, דְּהַיְנוּ מְפֻזָּר אִיש מֵרֵעֵהוּ וּמְפֹרָד מִן הַשְּׁכִינָה.

וְאוּלַי רָמַז בְּרִפְיוֹן יָדַיִם שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּד לְיָד, וּמִן הַתְּפִלָּה שֶׁעַל יְדֵי נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וּמִן מִדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד. וּרְאָיָה לְזֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ״וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו״ (שמות יז:יב), כְּדֵי לְהַחֲזִיק שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים אֵלּוּ אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וּבָהֶם הֶחֱזִיקוּ שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, אֲשֶׁר בִּזְכוּתָם נָתַן לָהֶם ה׳ מָן וּבְאֵר וַעֲנָנֵי כָּבוֹד. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, כִּי לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן, וְהַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מְסַפֶּקֶת לָהֶם כָּל צָרְכָּם בִּזְכוּת מִרְיָם שֶׁהָיְתָה מְסַפֶּקֶת מָזוֹן לַיְלָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים״ (שמות א:יז), וַעֲנָנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן, שֶׁהָיָה עָסוּק בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, ״וַעֲנַן ה׳ עַל הַמִּשְׁכָּן״ (במדבר ט:יח). וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עֲמָלֵק מִיתַת אַהֲרֹן, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי כָבוֹד, אָז בָּא לִלְחֹם עִמָּהֶם, כִּדְאִיתָא בְּפָרָשַׁת חֻקַּת (במדבר כא:א). וּמִשָּׁם רְאָיָה שֶׁזְּכוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן עָמַד לְיִשְׂרָאֵל לְהַצִּילָם מִפְּנֵי עֲמָלֵק שֶׁהָיָה רְצוּעָה שֶׁל מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. עַל כֵּן בְּמִלְחָמָה זוֹ רָצָה מֹשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו אֱמוּנָה עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לָהֶם זְכוּת שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים אֵלּוּ, וּלְפִיכָךְ הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד בָּאֶמְצַע וּזְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּיָדוֹ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה וּמִזֶּה, כִּי אַהֲרֹן זְכוּת הָעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ, וְחוּר בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם זְכוּת גְּמִילוּת חֲסָדִים בְּיָדוֹ.

וַיָּבֹא עֲמָלֵק וְגוֹ׳. לֶהֱיוֹת שֶׁנִּתְעַצְּלוּ בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם וּלְאֵשׁ, דִּכְתִיב (ירמיה כג:כט) ״כֹּה דְבָרִי כָּאֵשׁ״, וְלֹא נִתְעַסְּקוּ בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, לָזֶה הֶעֱנִישָׁם בְּצִמָּאוֹן כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַמַּיִם וּבְאֵשׁ הַמִּלְחָמָה שֶׁל עֲמָלֵק.