שְׁמוֹת ט״ז · ג׳

מי יתן מותנו. שֶׁנָּמוּת; וְאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ מִיתָתֵנוּ, אֶלָּא כְּמוֹ עֲשׂוֹתֵנוּ חֲנוֹתֵנוּ שׁוּבֵנוּ, לַעֲשׂוֹת אֲנַחְנוּ, לַחֲנוֹת אֲנַחְנוּ, לָמוּת אֲנַחְנוּ. תַּרְגּוּמוֹ לְוַי דְּמִיתְנָא, "לוּ מַתְנוּ" (במדבר יד, ב) - הַלְוַאי וְהָיִינוּ מֵתִים:

וַאֲמָרוּ לְהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְוַי דְמִיתְנָא קֳדָם יְיָ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם כַּד הֲוֵינָא יָתְבִין עַל דוּדֵי בִסְרָא כַּד הֲוֵינָא אָכְלִין לַחְמָא וְשָׂבְעִין אֲרֵי אַפֶּקְתּוּן יָתָנָא לְמַדְבְּרָא הָדֵין לְקַטָּלָא יָת כָּל קְהָלָא הָדֵין בְּכַפְנָא:

ביד ה' - מיתת (הבאים בכלח אלי קבר ולא ברעב.

על סיר הבשר - כמו: ועליו מטה מנשה.

מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ. בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר. אִם הָיָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ חָפֵץ לַהֲמִיתֵנוּ, הָיָה טוֹב לָנוּ שֶׁיְּמִיתֵנוּ שָׁם בְּעוֹדֵנוּ שְׂבֵעִים, כְּעִנְיָן "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב" (איכה ד:ט).

מותנו ביד ה' מיתת עצמנו בעתנו ולא יתקצרו ימינו ברעב.

בשבתנו על סיר הבשר בסעודה, דוגמא וישבו לאכול לחם.

בְּיַד ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. פֵּרוּשׁ, כִּי אִם הָיוּ בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ מְמָאֲנִים לָצֵאת, מַה הָיָה הַדָּבָר? הָיוּ מֵתִים הֲרוּגֵי ה׳, לָזֶה אָמְרוּ כִּי הֵם בּוֹחֲרִים שֶׁהָיָה ה׳ מְמִיתָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל מֵיאוּנָם, וְלֹא יוֹדוּ לָצֵאת, וְיָמוּתוּ בָּרָעָב, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (איכה ד:ט) ״טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב״.

בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר וְגוֹ׳. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כִּי מְדַבְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע זֶה הֵם אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ עֲלֵיהֶם עוֹל סִבְלוֹת מִצְרַיִם וְהֵם הַשּׁוֹטְרִים, כִּי הַמְּעֻנִּים סוֹבְלֵי עוֹל הַגָּלוּת לַחְמָא עַנְיָא אָכְלוּ בְּמִצְרַיִם. וְאוּלַי שֶׁהֵם הָרְשׁוּמִים בְּרֶשַׁע, הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם.

בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, וּבְאֶמְצָעוּת הַבָּשָׂר הָיוּ אוֹכְלִים לֶחֶם לָשׂוֹבַע, כִּי הָיָה לָהֶם הַבָּשָׂר לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת.

אוֹ יִרְצֶה, כִּי מִלְּבַד שֶׁכְּבָר אָכְלוּ לֶחֶם, פֵּרוּשׁ, סְעוּדָתָם, הָיוּ מוֹסִיפִין לֶאֱכוֹל בָּשָׂר עַל הַשּׂוֹבַע. וְאוּלַי שֶׁדִּקְדְּקוּ בְּאָמְרָם עַל סִיר וְגוֹ׳, וְלֹא אָמְרוּ ״בְּאָכְלֵנוּ בָּשָׂר״ וְגוֹ׳, לִרְמוֹז כִּי לֹא הָיוּ אוֹכְלִים שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְשָׁהָה, כִּי זֶה יִפָּגֵם טַעְמוֹ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הַסִּיר לְאָכְלוֹ בְּעֵת גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ. וְרָמְזוּ לוֹ בְּדִבְרֵיהֶם כִּי הֲגַם שֶׁיֹּאמַר לָהֶם שַׁחֲטוּ מִמִּקְנֵיכֶם וְאִכְלוּ בָּשָׂר, זֶה לֹא יַסְפִּיק בִּתְמִידוּת כַּאֲשֶׁר הָיוּ רְגִילִים לֶאֱכוֹל תָּמִיד לֶחֶם וּבָשָׂר.

עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב לְמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מִן הַסְּתָם לֹא תִהְיֶה כָּל הָעֵדָה בְּגֶדֶר שָׁוֶה בִּתְלוּנָתָם נֶגֶד ה׳ וְנֶגֶד נְבִיאוֹ, וְלָזֶה רָשַׁם ה׳ שְׁתֵּי טְעָנוֹת כְּנֶגֶד שְׁתֵּי כִּתּוֹת שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל, אַחַת תּוֹבַעַת בָּשָׂר וְאַחַת תּוֹבַעַת לֶחֶם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר - זוֹ כַּת הַפָּרִיצִים שֶׁבָּהֶם, וְהִתְחִיל הַכָּתוּב בִּדְבָרִים אֵלּוּ כִּי בַּקַּלְקָלָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע״ כְּנֶגֶד הַתּוֹבְעִים לֶחֶם לֶאֱכֹל, כִּי הָיוּ רוֹאִים עַצְמָן בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא הָיוּ מוֹשְׁלִים בְּרוּחָם לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתֵּן לָהֶם רַבָּם מְנָתָם.