וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃

וישבו המים. שֶׁזְּקוּפִין וְעוֹמְדִים כְּחוֹמָה, יָשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם וִיכַסּוּ עַל מִצְרַיִם:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָא וִיתוּבוּן מַיָא עַל מִצְרָאֵי עַל רְתִכֵּיהוֹן וְעַל פָּרָשֵׁיהוֹן:

וישובו המים. שהיו חומות אליהם, כאשר היו בתחלה:

נטה את ידך - כשעברו ישראל על שפת הים מעבר לים.

נְטֵה אֶת יָדְךָ וְגוֹ׳ וְיָשֻׁבוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הֻצְרַךְ לִנְטוֹת יָדוֹ עַל הֲשָׁבַת הַמַּיִם, הֲלֹא הֵם מֵעַצְמָם לֹא יַתְמִידוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וּבִגְמַר עֲלִיַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא גַּם כֵּן גְּמַר יְרִידַת אַחֲרוֹן שֶׁל הַמִּצְרִיִּים (שמות רבה כב) מֵעַצְמוֹ יָשׁוּב הַיָּם.

וְאוּלַי כִּי מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁאַר חָלוּק גַּם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁעָבְרוּ בּוֹ כְּבָר יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ הַמִּצְרִיִּים בָּאִים שָׁמָּה, חָשַׁב הַיָּם כִּי ״מַה אֵלּוּ אַף אֵלּוּ״, וַה׳ גָּזַר כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ כֻּלָּן יַחַד לְתוֹךְ הַיָּם, וְטַעַם זֶה לֹא נוֹדַע לַיָּם וְלֹא הִרְהֵר אַחַר רַבּוֹ, לָזֶה צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לִרְמֹז לַיָּם כִּי כָּלְתָה שְׁלִיחוּתוֹ וְיֵלֵךְ כְּמִנְהָגוֹ.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת יוֹם טוֹב (ביצה ה,א): כָּל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ, וְהוֹכִיחוּ כֵן מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ה:כז): ״שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״, הֲגַם שֶׁאֵין טַעַם לֶאֱסוֹר עוֹד, אַף עַל פִּי כֵן הֻצְרַךְ לְהַתִּיר.

עוֹד טַעַם הַנְּטִיָּה, לְפִי שֶׁזּוּלַת זֶה, הֲגַם שֶׁיָּשׁוּב הַיָּם, יָשׁוּב לְאַט לְאַט לְצַד הֱיוֹתוֹ תַּשׁ כֹּחַ מֵהַהִשְׁתַּנּוּת שֶׁעָבְרָה עָלָיו, וּבָזֶה יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט. לָזֶה צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לְהָעִיר לַיָּם בִּנְטִיַּת יָדוֹ לָשׁוּב לְתָקְפּוֹ הָרִאשׁוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיָּשָׁב וְגוֹ׳ לְאֵיתָנוֹ. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי לְצַד שֶׁהֻכָּה הַיָּם עַל יְדֵי מֹשֶׁה, חָפַץ ה׳ שֶׁעַל יְדֵי מֹשֶׁה שָׁב וְרָפָא לוֹ עַל יְדֵי נְטִיַּת יָדוֹ וַה׳ סוֹמְכָהּ, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו סג:יב) ״מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ״ יִתְבָּרַךְ.

עוֹד יִרְצֶה בִּנְטִיַּת יָדוֹ לִרְמֹז לַיָּם שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בָּהֶם שְׁלֵמָה, לְבַל יִמָּלֵט סוּס וְרוֹכְבוֹ, וְלֹא יִמָּנַע מֵהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן לְבַל יִמָּלֵט מִצְרִי לָשׁוּב עֲלוֹת מֵהַיָּם, וּכְגוֹן אוֹתָם שֶׁבִּקְצוֹת הַיָּם שֶׁבְּשִׁיטָה אַחַת יִפְנוּ מֵהַיָּם, הִרְשָׁהוּ לַיָּם עַל כֻּלָּם לְבִלְתִּי יִמָּלֵט מֵהֶם עַד אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ וְגוֹ׳: