וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

וידעו מצרים כי אני ה׳ בהיכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו. אבן עזרא מבאר ש״וידעו מצרים״ מכוון לנשארים במצרים שלא נכנסו לים, וכי ״בהכבדי בפרעה״ פירושו שפרעה עצמו יטבע עם רכבו ופרשיו. ספורנו מוסיף ש״וידעו מצרים״ הם הנשארים במצרים, שישובו אל ה׳, כי אין ה׳ חפץ במות המת אלא בשובו ובחייו. הפסוק חוזר על תכלית הנס - שהמצרים הנותרים יכירו בה׳ ובגבורתו דרך טביעת פרעה וחילו. לפי ספורנו, אף בעונש החמור טמונה כוונה של תיקון - שההכרה בה׳ תוליך את הנשארים לתשובה. כך הופך אירוע הענישה למקור של ידיעת ה׳ בעולם כולו, גם בקרב האויב.