מַה תִּצְעַק אֵלָי. קָשֶׁה, וּלְמוּל מִי יִצְעַק אִם לֹא לַה׳ אֱלֹהָיו, וּבִפְרָט בְּעֵת צָרָה דִּכְתִיב (יונה ב:ג) ״קָרָאתִי מִצָּרָה לִי״, (תהילים קיח:ה) ״מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ״, וְאִם לְצַד שֶׁהִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל, הֲלֹא כָּל עוֹד שֶׁלֹּא נַעֲנָה מֵהָעוֹנֶה בַּצַּר לוֹ לֹא יִרֶף מִתְּפִלָּה. עוֹד רוֹאַנִי כִּי נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ וְאָמַר לוֹ ה׳ הָרֵם אֶת מַטְּךָ וְגוֹ׳, אִם כֵּן קָבְלָנוּת זֶה שֶׁאָמַר מַה תִּצְעַק אֵלָי לָמָּה. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ לְהֵיכָן יִסְעוּ אִם רוֹדֵף מֵאָחוֹר וְהַיָּם לִפְנֵיהֶם, וְאִם הַכַּוָּנָה אַחַר שֶׁיִּבָּקַע הַיָּם אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הָרֵם אֶת מַטְּךָ״ וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳:
אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַאֲמָרָם ז״ל (שמות רבה כא,ז) שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ נְתוּנִין בַּדִּין ״מַה אֵלּוּ אַף אֵלּוּ״. וְדָבָר יָדוּעַ הוּא כִּי כֹּחַ הָרַחֲמִים הוּא מַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לְמַטָּה יוֹסִיפוּ כֹּחַ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וּלְהֵיפֶךְ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יְמַעֲטוּ הַכֹּחַ, וְהוּא אָמְרוֹ (דברים לב:יח) ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״. וְהִנֵּה לְצַד שֶׁרָאָה אֵל עֶלְיוֹן כִּי יִשְׂרָאֵל קִטְרְגָה עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין, וְהֵן אֱמֶת כִּי חָפֵץ ה׳ לְצַדֵּק יִשְׂרָאֵל אֲבָל אֵין כֹּחַ בָּרַחֲמִים לְצַד מַעֲשֵׂיהֶם כַּנִּזְכָּר, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר לְמֹשֶׁה תְּשׁוּבָה נִצַּחַת מַה תִּצְעַק אֵלָי, פֵּרוּשׁ כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּיָדִי הֲגַם שֶׁאֲנִי חָפֵץ עֲשׂוֹת נֵס כֵּיוָן שֶׁהֵם אֵינָם רְאוּיִים, מִדַּת הַדִּין מוֹנַעַת וְאֵין כֹּחַ בָּרַחֲמִים כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין הַמּוֹנַעַת. וְאָמַר אֵלָיו דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה לְהַגְבִּיר צַד הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִתְעַצְּמוּ בֶּאֱמוּנָה בְּכָל לִבָּם וְיִסְּעוּ אֶל הַיָּם קֹדֶם שֶׁיֵּחָלֵק עַל סְמַךְ הַבִּטָּחוֹן כִּי אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָהֶם נֵס, וּבְאֶמְצָעוּת זֶה תִּתְגַּבֵּר הָרַחֲמִים. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ, פֵּרוּשׁ בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֶׂה הַטּוֹב נַעֲשֶׂה לָהֶם הַנֵּס וּבָקַע הַיָּם, כִּי גָּדוֹל הַבִּטָּחוֹן וְהָאֱמוּנָה הַלָּז לְהַכְרִיעָם לְטוֹבָה. וְתִמְצָא שֶׁכֵּן הָיָה, וְצַדִּיק הָרִאשׁוֹן הוּא נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְנִכְנַס עַד גְּרוֹנוֹ וְלֹא נִבְקַע הַיָּם עַד שֶׁאָמַר ״כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ״ כְּמַאֲמָרָם ז״ל (סוטה לז,א). וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַכְּתוּבִים עַל נָכוֹן. וְנִרְאֶה לִי לוֹמַר כִּי רָשַׁם ה׳ לוֹמַר לָהֶם טַעַם תִּגְבֹּרֶת הַדִּין עֲלֵיהֶם לְצַד שֶׁהֵם הִמְעִיטוּ בְּלִבָּם הָאֱמוּנָה וְאָמְרוּ ״הֲלֹא טוֹב לָנוּ אֶת עֲבוֹד מִצְרַיִם״, לָזֶה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד עָוֹן זֶה הַצְדָּקַת הָאֱמוּנָה בְּכָל תּוֹקֶף. גַּם בָּזֶה רְמָזָם לָדַעַת הַסּוֹבֵב תִּגְבֹּרֶת הַדִּין מֵחָדָשׁ.
