שְׁמוֹת י״ב · י׳

וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃

במילים פשוטות

אסור להותיר מבשר הפסח עד הבוקר, וכל הנותר ממנו יש לשרוף באש. רש״י מדייק מן הכפילות ״עד בקר״ הנזכרת פעמיים, שהכתוב בא לתת בוקר על בוקר, כלומר להקדים את זמן איסור האכילה לעלות השחר, ומוסיף שיש בכך גם דרש. אבן עזרא מבאר שהמילים ״והנותר ממנו״ מכוונות למי שהיה אנוס ולא היה יכול לאכול את חלקו, ודוחה את דעת יפת שפירש זאת על העצמות, מפני שהכתוב מדבר רק על ההווה והמצוי. הפסוק מלמד על מצוות אכילת הפסח בזמנו וגבולותיה, ועל חובת שריפת הנותר, מה שמדגיש את קדושת הקרבן ואת האיסור להשהותו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והנתר ממנו עד בקר. מַה תַּ"לֹ עד בקר פַּעַם שְׁנִיָּה? לִתֵּן בֹּקֶר עַל בֹּקֶר, שֶׁהַבֹּקֶר מַשְׁמָעוֹ מִשְּׁעַת הָנֵץ הַחַמָּה, וּבָא הַכָּתוּב לְהַקְדִּים שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר, זֶהוּ לְפִי מַשְׁמָעוֹ. וְעוֹד מִדְרָשׁ אַחֵר, לִמֵּד שֶׁאֵינוֹ נִשְׂרָף בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מִמָּחֳרָת, וְכָךְ תִּדְרְשֶׁנּוּ: וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ בְּבֹקֶר רִאשׁוֹן, עַד בֹּקֶר שֵׁנִי תַעֲמֹד וְתִשְׂרְפֶנּוּ (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא תַשְׁאֲרוּן מִנֵהּ עַד צַפְרָא וּדְיִשְׁתָּאַר מִנֵהּ עַד צַפְרָא בְּנוּרָא תוֹקְדוּן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והנותר ממנו. אם יהיה אנוס שלא היה יכול לאכול חלקו, ויפת אמר על העצמות ואיננו נכון, כי לא דבר הכתוב רק על הווה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא תותירו שאם תותירו לא יהא נודע איזהו זמן קבועו.

באש תשרפו כ״‎ז דרך בזיון.

מקור: ספריא · נחלת הכלל