אסור להותיר מבשר הפסח עד הבוקר, וכל הנותר ממנו יש לשרוף באש. רש״י מדייק מן הכפילות ״עד בקר״ הנזכרת פעמיים, שהכתוב בא לתת בוקר על בוקר, כלומר להקדים את זמן איסור האכילה לעלות השחר, ומוסיף שיש בכך גם דרש. אבן עזרא מבאר שהמילים ״והנותר ממנו״ מכוונות למי שהיה אנוס ולא היה יכול לאכול את חלקו, ודוחה את דעת יפת שפירש זאת על העצמות, מפני שהכתוב מדבר רק על ההווה והמצוי. הפסוק מלמד על מצוות אכילת הפסח בזמנו וגבולותיה, ועל חובת שריפת הנותר, מה שמדגיש את קדושת הקרבן ואת האיסור להשהותו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
