שְׁמוֹת י׳ · כ״ג

לָא חֲזוֹ אֱנָשׁ יָת אֲחוֹהִי וְלָא קָמוּ אֱנָשׁ מִתְּחוֹתוֹהִי תְּלָתָא יוֹמִין וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲוָה נְהוֹרָא בְּמוֹתְבָנְהוֹן:

ולא קמו איש מתחתיו. מביתו, כמו שבו איש תחתיו (טז כט) כי אנה ילכו בלא אור:

מתחתיו - מביתו לפי פשוטו, שלא ידעו היכן ילכו.

היה אור במושבותם - אפילו שהוא יושב אצל בית המצרי.

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. כִּי לֹא הִסְפִּיק לָזֶה אוֹר נֵר וַאֲבוּקָה:

היה אור במושבתם בארץ גשן אין כתיב כאן כמו במכות אחרות הוא שאמרו רבותינו שונה מכה זו מכל האחרות שאפילו כשהיה ישראל בבית המצרי במצרים היה אור עמו.

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר וּלְכָל, לוֹמַר שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּצְרִי הָיָה לוֹ אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם שֶׁל הַמִּצְרִיִּים.

אוֹ יְכַוֵּן לוֹמַר: אוֹר זֶה מִנַּיִן מוֹצָאוֹ? וְאָמַר שֶׁהוּא אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם, וְחָסֵר תֵּיבַת ״אֲשֶׁר״, וְהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת יְקַצְּרוּ כֵן. וְהַכַּוָּנָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה יד,ב) כִּי הָרְשָׁעִים מִתְכַּסִּים בַּחֹשֶׁךְ, וְהוּא אֲשֶׁר כִּסָּה הַמִּצְרִים הָרְשָׁעִים, וּכְנֶגֶד הַצַּדִּיקִים עֲלֵיהֶם יִזְרַח הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ, וּמֵאוֹר מוֹשְׁבוֹתָם לִוָּה לָהֶם הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק אֶחָד, וְהוּא אָמְרוֹ אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם: