וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃

למילדת. הוּא לְשׁוֹן מוֹלִידוֹת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָ' קַל וְיֵשׁ לָ' כָּבֵד, כְּמוֹ שׁוֹבֵר וּמְשַׁבֵּר, דּוֹבֵר וּמְדַבֵּר, כָּךְ מוֹלִיד וּמְיַלֵּד:

שפרה. יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד (שם):

פועה. זוֹ מִרְיָם, שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד (שם), כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה.

פועה. לְשׁוֹן צְעָקָה, כְּמוֹ "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה" (ישעיה מ"ב):

וַאֲמַר מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא יְהוּדַיָתָא דְשׁוּם חָדָא שִׁפְרָה וְשּׁוּם תִּנְיֵתָא פּוּעָה:

ויאמר מלך מצרים למילדות. שרות היו על כל המילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבות, והאם והבת היו בדרך קבלה כי נכון הוא:

למילדות העבריות - למיילדות שהם העבריות.

לַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת. לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ בְּעִיר מִצְרַיִם, כִּי אָמְנָם בְּעַם כָּל כָּךְ רַב לֹא הָיוּ שְׁתֵּי מְיַלְּדוֹת בִּלְבָד. אֲבָל אַחַר שֶׁבָּגְדוּ בַמֶּלֶךְ מְיַלְּדוֹת מִצְרַיִם, אַחַר שֶׁדִּבֵּר לָהֶן הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, לֹא שָׂם לִבּוֹ לִבְטוֹחַ בִּמְיַלְּדוֹת שְׁאָר מְקוֹמוֹת.

[ויאמר מלך מצרים, ויאמר בילדכן לפי שהפסיק בינתיים חזר ואמר ויאמר].

שפרה, פועה י״‎מ הרבה מילדות היו במצרים שהרי שתיים אלו לא היו מספקים מזון לס׳‎ רבוא. אלא שתיים אלו היו שרות על כולן.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת וְגוֹ׳. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמְיַלְּדוֹת הָיוּ מִצְרִיּוֹת, וּכְאִלּוּ אָמַר ״לַמְיַלְּדוֹת אֶת הָעִבְרִיּוֹת״, דְּאִם לֹא כֵן מַאי רְבוּתֵיהּ דְּקָאָמַר ״וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה יא:) שִׁפְרָה זוֹ יוֹכֶבֶד וּפוּעָה זוֹ מִרְיָם כוּ׳. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן דִּלְמָא אִפְּכָא, שֶׁפּוּעָה יוֹכֶבֶד וְשִׁפְרָה זוֹ מִרְיָם? וּמַה הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם? וְנִרְאֶה לִי שֶׁפּוּעָה לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְזֶה מוֹרֶה מַמָּשׁ עַל מִרְיָם שֶׁהָיְתָה נְבִיאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יד.) ״וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן״ (שמות טו:כ), שֶׁהָיְתָה מִתְנַבְּאָה ״עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן הַמּוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל״. וּבְפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ז:א) פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁנְּבוּאָה לְשׁוֹן דִּבּוּר, נִגְזָר מִלְּשׁוֹן ״בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם״ (ישעיהו נז:יט). יוֹכֶבֶד הַיְינוּ שִׁפְרָה, עַל שֵׁם שֶׁחָזְרָה לְשׁוּפְרָהּ וְנַעֲרוּתָהּ בִּהְיוֹתָהּ בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, כִּי אָז הָיְתָה שׁוּפְרָהּ מֵעֵין שׁוּפְרָהּ שֶׁל יְמֵי נַעֲרוּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְשָׂרָה. וְגַם נֵס זֶה הָיָה מוֹפֵת שֶׁיִּוָּלֵד מִמֶּנָּה בֵּן מוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא בְּחִנָּם נַעֲשָׂה לָהּ נֵס זֶה. וְעַל כֵּן הִגִּיד לָנוּ הַמִּקְרָא לוֹמַר רְאֵה כִּי נִבְעֲרָה עֲצַת פַּרְעֹה וְכָל חַרְטֻמָּיו, כִּי קָרָא לַמְיַלְּדוֹת אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת שִׁפְרָה וּפוּעָה, הַמּוֹרִים עַל הַגּוֹאֵל שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם, וְהֵם הֵם מוֹלִידֵי הַגּוֹאֵל, וְאֵיךְ יָמִיתוּ בְּנֵיהֶם מַמָּשׁ? וּפַרְעֹה לֹא הִרְגִּישׁ בְּשִׁנּוּי שְׁמוֹתָם אֵלּוּ לוֹמַר הֲלֹא דָבָר הוּא. וְעוֹד הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שְׁמוֹתָם, כִּי הֵמָּה הוֹרָאָה עַל שֶׁלֹּא הָיוּ מְסֻפָּקִים בַּגְּאֻלָּה, כִּי הָיָה לָהֶם מָקוֹם לְסַפֵּק בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כ:ח) ״וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״. וְשֵׁמוֹת אֵלּוּ מוֹרִים עַל לֵידַת הַגּוֹאֵל, וּמִטַּעַם זֶה לֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם פַּרְעֹה, כִּי אִלּוּ הָיוּ מְסֻפָּקִים אוּלַי הָיוּ מַסְכִּימִים לִגְזֵרַת פַּרְעֹה, כִּי טוֹב לָהֶם שֶׁיָּמוּתוּ קְטַנִּים מִמַּה שֶׁיֵּלְדוּ לָרִיק וְלַבֶּהָלָה וְיִהְיוּ כָּל יְמֵיהֶם בְּצָרָה וְשִׁעְבּוּד.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה״. שֶׁנִּרְאֶה מְיֻתָּר, נִרְאֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ ״אִם בֵּן הוּא״ לְשׁוֹן אַף עַל פִּי, כְּמוֹ ״וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל״ (ויקרא כה:כח) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אַף אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל, כָּךְ יְכוֹלִין לְהָבִין לְשׁוֹן ״אִם בֵּן הוּא״ אַף בֵּן הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ בָּעֲבוֹדָה, מִכָּל מָקוֹם תְּמִיתֻהוּ אוֹתוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַבַּת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה״.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה הָאָמוּר בָּעִנְיָן אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים, דִּכְתִיב ״וַיָּשִׂימוּ״ ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ״ וְגוֹ׳, ״וַיַּעֲבִידוּ״, ״וַיְמָרְרוּ״, כִּי לֹא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא הוּא וְעַמּוֹ, דָּבָר זֶה עֲשָׂאוֹ הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּסוֹד, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ הָעִבְרִיּוֹת לְהַסְתִּיר הֶרְיוֹנָם וְשֶׁלֹּא יַרְחִיקוּ הַמְיַלְּדוֹת מִלֵּילֵד אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ.

לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיּוֹת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק מָה אָמַר לָהֶם בַּאֲמִירָה זוֹ. וְאוּלַי כִּי הָאֲמִירָה הִיא שֶׁקָּרָא וְאָמַר הָעִבְרִיּוֹת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת וְגוֹ׳, כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו הַרְבֵּה וְלֹא הָיָה מַכִּיר אֵלּוּ הַמְיַלְּדוֹת, לָזֶה קָרָא בִּשְׁמוֹתָם לְיַחֵד לָהֶם הַדִּבּוּר לְצַד שֶׁהָיוּ גְּדוֹלוֹת שֶׁל כָּל הַמְיַלְּדוֹת וְרָצָה לְהַטִּיל הַדָּבָר עֲלֵיהֶן, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַשְּׂרָרָה. עוֹד יִרְצֶה שֶׁהוּא עָשָׂה אוֹתָן גְּדוֹלוֹת וְשָׂרוֹת בִּקְרִיאָה זוֹ עַל כָּל הַמְיַלְּדוֹת, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן פֵּרַט אֶת שְׁמוֹתָן, וְלָזֶה חָזַר לוֹמַר פַּעַם אַחֶרֶת וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁהַצִּוּוּי לֹא לִשְׁתֵּיהֶן לְבַד אֶלָּא לְכָל הַמְיַלְּדוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ יִהְיוּ עֲלֵיהֶם שָׂרוֹת.

עוֹד יִרְמֹז הַכָּתוּב לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וְרוֹמְמוּת, עַל דֶּרֶךְ (דברים כו:יז-יח) ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ וַה׳ הֶאֱמִירְךָ״, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְהַגִּיד שֶׁבְּאֶמְצָעוּת עִנְיָן זֶה גָּרַם לָהֶם פַּרְעֹה מַעֲלָה וְהִתְרוֹמְמוּת לִשְׁתֵּי הַמְיַלְּדוֹת, וְעָלוּ בְּמַעֲלָה כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ (שמות א:כ): ״וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים וְגוֹ׳ וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים״ - בָּתֵּי כְהוּנָּה, בָּתֵּי לְוִיָּה, בָּתֵּי מַלְכוּת, בָּתֵּי נְבִיאוּת (סוטה יא:).