רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁאִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וּבָאָה בַּנַּחֲלָה, וּמַכְנֶסֶת וּמוֹצִיאָה, אוֹמְרִים "זֹאת הָיְתָה אֵשֶׁת מַחְלוֹן", וּשְׁמוֹ נִזְכָּר עָלֶיהָ:
רוּת ד׳ · י׳
וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאישה להקים שם המת על נחלתו ולא ייכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו. רש״י מסביר כיצד מוקם שם המת על נחלתו: מתוך שאשתו יוצאת ובאה בנחלה ומכניסה ומוציאה בה, שמו של המת נזכר עליה. שים לב שבועז קורא לרות בשמה המלא ״רות המואביה״ דווקא ברגע שבו הוא נושא אותה לאישה לעיני כל זקני העיר, ואינו מסתיר את מוצאה. הכרזתו מסיימת את המהלך שהחל בפרק הראשון, כשרות אמרה ״עמך עמי״ - ועכשיו העם כולו מעיד על כך.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור