וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃

ואת מלכינו. ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:

ואת מלכינו, שבעת הקודם בימי אבותינו שאז היה לנו מלכים ושרים הנה מלכינו ושרינו וכל אבותינו לא הקשיבו למצותיך והם לא היה להם מצור ומצוק, ולא עבדוך במלכותם ובטובך הרב, באופן שלא עמדנו לא בנסיון העושר ולא בנסיון העוני, ומרינו פי ה' בין בעת ההצלחה בין בימי עוני, [ומ"ש ואת מלכינו ר"ל צדיק אתה את מלכינו והוא כמו מלת עם]:

ולעדותיך אשר העידות בהם. ר"ל ההעדות שהעידות בהם בתורה מן הרע שיקרה להם אם יסורו מאחריך והעידות בהם עוד על ידי נביאיך. והנה הם עם רב הצלחותיהם שהיתה להם מלוכה והיו נוחלים טובך הרב בארץ הטובה אשר נתת להם לא רצו לעבדך ולא שבו ממעלליהם ארבעים ואנחנו בהפך זה: