וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצוּרֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כׇּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃

חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה:

וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר:

ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:

בצורות. מלשון מבצר:

שמנה. מלשון שמן:

ויתעדנו. ענין עונג ותפנוק כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט):

וילכדו, הוא מכוון אל לשון התורה (דברים ו' י' י"א), כי יביאך ה' אל הארץ אשר נשבע לאבותיך ערים גדולות אשר לא בנית, ויירשו בתים, בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, בורות, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ויאכלו, ואכלת ושבעת, ושם אמר השמר פן תשכח את ה', ועז"א.