וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃

ואדמה עליהם. העלו עפר על ראשם:

נאספו. לירושלים לשוב לה׳ על מעלם:

ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה:

ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:

וביום עשרים וארבעה, כי ביום כ"ג לא היה אפשר להתענות שהוא יום שאחר החג דאסור בתענית:

נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ידמה שעל דבר מה שהתחתנו עם גויי הארץ עשו זה שתהיה להם כפרה מה' יתברך ואף על פי שכבר טהרם עזרא מזה כמו שקדם ידמה שבאו אחר זה שם אנשים מהשבי אשר התגעלו בזה החטא ולזה הוצרכו אז להבדל מכל בני נכר: