וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכׇל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ {ס}

ואשר ישמיעו - ועלי עץ שמן ועלי עץ הדס ועלי תמרים - הווי"ן אינם מוסיפים על הענין, רק טעמו או עלי עץ שמן או עלי הדס וכן ומקלל אביו ואמו. וההדס והעבות ידענו מן הקבלה שהם עץ אחד, וכן אמר המתרגם עבות הדסין על דרך קצרה רק יש בו מינין הנמצאים בשלשה עלים הוא הנקרא מן מעשה עבות. ואני מצאתי בששה עלים והוא הנאה מכולם להקרא עבות. ויש אומר: כי ימצא בשבעה עלים. ורבותינו קראו: הדס שוטה.

ואשר ישמיעו. הוא מקרא קצר וכאלו נאמר וצוו אשר ישמיעו וכו׳:

עלי זית. ענפים כשהם עם העלים:

עץ שמן. הוא מין אילן סרק:

ועלי הדס. ארז״ל שהוא הדס שוטה שאין כשר ללולב וצוו להביאו לסכך בהם את הסוכה עם עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים. זה לולב:

עץ עבות. זה ההדס אשר עליו קלועים זה בזה הכשר ללולב וה״ה שצוו להביא האתרוג וערבי נחל ולא זכרם לקצר בדבר המובן:

לעשות סוכות. לסכך בהם את הסוכות ומוסב על עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס:

ויעבירו קול. הוא ענין הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳):

עבות. מלשון עב ור״ל מרובה בעלים וקלועים זע״ז וכן שתי עבותות הזהב (שם כ״ח):

והביאו עלי זית, פי' חז"ל בסוכה שעלי זית ועץ שמן לסכך, ועלי הדס ועלי תמרים ללולב, ועלי עץ עבות, הדס שוטה לסכך, והגם שלא היה עקר כוונתו להזהיר על ד' מינים שא"כ היה לו להזכיר גם פרי עץ הדר וערבי נחל, מפני שהיו בין החכמים שדרשו כר"י דסוכה אין נעשית רק מד' מינים (כמ"ש בסוכה ל"ו), למד להם שיוכלו להביא עלי הדס ועלי תמרים שיקחו מהם בל"ז לצורך ד' מינים, ובכ"ז יביאו גם עלי זית ועלי עץ שמן (הוא אילן סרק כמו ועצי שמן, מלכים א ו׳:כ״ג) כדי שלא יקבעו הלכה דצריך שיהיה הסכך מד' מינים מפני הק"ו, שעז"א לעשות סכות ככתוב, ר"ל שלא נדרוש ק"ו שיהיו רק ד' מינים רק ככתוב:

צאו ההר והביאו עלי זית וגו'. ר"ל עצים עם עלים לעשות סוכה:

ועלי הדס. לפי שזכר אחר זה ועלי עץ עבות למדנו שההדס שנזכר תחלה אינו עץ עבות וידמה שבחרו אלו קצתם ליופי וקצתם לריח טוב: