(ויאמר) [וָאוֹמַ֕ר] לֹא־ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֑ים הֲל֞וֹא בְּיִרְאַ֤ת אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ תֵּלֵ֔כוּ מֵחֶרְפַּ֖ת הַגּוֹיִ֥ם אוֹיְבֵֽינוּ׃

ביראת אלהינו - בעבור יראתו.

תלכו מחרפת הגוים - והטעם: לא תשמעו חרפתם, וזהו בשנת השמטה, על כן צעקו העם והעד המספר למטה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים מדריוש המדי שנה ומכרש ג' שנים וארבעים לאחשורוש, הרי מ"ד וג' שנים.

ולשון משא - הקשור בבי"ת הוא כמלוה.

ביראת אלהינו. אם תחזקו ביראת אלהינו תלכו להלן מחרפת העובדי כוכבים כי לא תשמעו עוד מהם חרפה או שאמר להם בדרך מליצה לכו ביראת ה׳ מחמת חרפת העובדי כוכבים שלא יחרפו אתכם בזה וכאדם המוכיח ואומר אם לא תעשה לשמה עשה לפני הבריות:

ואמר לא טוב, חוץ ממה שאינו על פי התורה והיושר, הוא ג"כ לא טוב גם לפניכם, הלא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו שגם אם אינכם יראי ה' ואינכם חרדים ממצות התורה, צריכים אתם בהכרח להתראות כאילו אתם הולכים ומתנהגים ביראת ה' כדי שלא תשאו חרפה מן הגוים, שיאמרו עליכם שאין לכם אמונה ודת, ושאתם מנאצי ה' שבזה יחרפו אתכם:

ויאמד להם נחמיה לא טוב הדבר אשר אתם עושים הלא ביראת אלהינו אם תהיה על פניכם תלנו ותסורו מחרפת הגוים אויבינו שהם מושלים בנו והרצון בזה אם תשלחו אלו העבדים ותקראו להם דרור וגם ה' יתברך יקרא לכם דרור מעבדות הגוים וחרפותיהם כמו שאמר ירמיה (ל"ד):