וַיִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜י עָלַ֗י וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַחֹרִ֣ים וְאֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִישׁ־בְּאָחִ֖יו אַתֶּ֣ם (נשאים) [נֹשִׁ֑ים] וָאֶתֵּ֥ן עֲלֵיהֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃

וימלך - תרגום איעצך אמלכינך.

וימלך. לבי יעץ אותי להתחזק בדבר ועשיתי מריבה עם השרים:

משא וגו׳. ר״ל וכי מהראוי לתת לאחיו העני בהלואה הלא בצדקה ראוי להנתן:

ואתן. ר״ל נתתי עליהם קול גדול בעבור יהיה אסיפה גדולה מאשר יבואו לקול הצעקה למען יבושו מרבית העם:

וימלך. ענין עצה כמו מלכי ישפר עליך (דניאל ד):

משא. חוב והלואה כמו משאת מאומה (דברים כ״ד):

קהלה. אסיפה והקהל:

וימלך לבי עלי, לבי לבש רוח מלכות וממשלה בל אשא פני החורים והסגנים, [גם יל"פ שלא רב מתוך כעסו כי לבו שהוא כח הממשלה אשר בנפש [כמ"ש בפי' משלי], מלך עלי ועצרתי כעסי, ובכ"ז רבתי עמהם שלא ע"י התפעליות הכעס רק על ידי התעוררות הצדק והיושר], משא איש באחיו אתם נושים, איך תהיה איש לאחיו לנושה והכתיב אם כסף תלוה את עמי לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך, והזכיר להם בזה את דברי התורה שצותה שם על הנגישה, ועל הרבית ועל השבת המשכון, ואתן עליהם שעל ידי ריבי עמהם נקהלו אנשים רבים:

משא איש באחיו אתם נושים וגו'. ר"ל האם אתם מלוים איש באחיו שימכר לו לעבד בעבור המלוה:

ואתן עליהם קהלה גדולה. ר"ל קבצתי עליהם קהל גדול ישמעו הדברים כדי לביישם: