וַאֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה לְי֣וֹם אֶחָ֗ד שׁ֣וֹר אֶחָ֞ד צֹ֠אן שֵׁשׁ־בְּרֻר֤וֹת וְצִפֳּרִים֙ נַֽעֲשׂוּ־לִ֔י וּבֵ֨ין עֲשֶׂ֧רֶת יָמִ֛ים בְּכׇל־יַ֖יִן לְהַרְבֵּ֑ה וְעִם־זֶ֗ה לֶ֤חֶם הַפֶּחָה֙ לֹ֣א בִקַּ֔שְׁתִּי כִּֽי־כָֽבְדָ֥ה הָעֲבֹדָ֖ה עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ואשר היה נעשה - עבר מבנין נפעל והוא חסר וי"ו והטעם ונעשה ופירש תקון, כמו: וימהר לעשות אותו.
ובין עשרת ימים - למדנו מזה כי יום אחד בין עשרת ימים היתה נעשת סעודת הזאת והיה מוציא בכל יין להיות הרבה בלא חסרון:
ועם זה לחם הפחה לא בקשתי - כי הבשר והיין הרבה רק הלחם מעט ולא כראוי לפחה, בעבור הרעב ולא בקשתי מן העם כשרים הראשונים לתת לי.
על העם - כמו אל העם.
ליום אחד. למאכל יום אחד:
ברורות. נבחרות וטובות:
וצפרים. מיני עופות:
ובין עשרת ימים. ר״ל יום אחד מבין כל עשרת ימים הייתי משקה אותם בכל מיני יין להרבה מאד:
ועם זה. אף שהיה צרכי מרובה עם כל זה לא בקשתי מן העם לחם הפחה:
כי כבדה. עבודת מס המלך ובנין החומה היתה כבדה עליהם ולא יכלו לעסוק במלאכתם ולהשתכר די ספוקם ועוד לתת לי לחם הפחה:
נעשה. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח):
ברורות. מל׳ ברירה ובחירה:
