נְחֶמְיָה ד׳ · ט״ו

ואנחנו. חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה:

וחצים. חצי העם או חצי נעריו:

מחזיקים. היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים:

השחר. הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יגלה השמש:

ואנחנו, לא יעשו כולם במלאכה, רק חצים. וחצים יהיו מחזיקים ברמחים, לסבב בכל העיר לשמירה, אחר שהעם מפוזר ומפורד לא לתועלת יהיה מה שהעושים במלאכה יחזיקו כלי זיינם, שבל"ז לא יוכלו מעט אנשים במקום אחד להלחם, רק יעשו מלאכה כדרכם, והחצי השנית יעמדו צפופים על המשמר ברמחים. לעמוד נגד האויב:

מעלות השחר עד צאת הכוכבים. הנה מרב שקדם על המלאכה היו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים והנה זכר אחר זה שכל זה הזמן יקרא יום אמר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה והיה זה כן כי המיוחדת שבסגולות השמש היא שהוא הכוכב אשר אורו יזהיר שאר הכוכבים ובהיות הענין כן והיה מבואר שהשמש הוא סבת היום הוא מבואר שכל מה שיחזק אורו להסתיר הכוכבים ראוי שיקרא יום ואולם בעלית השחר יקרא יום אף על פי שהכוכבים נראים לפי שהאור ההוא עם שהוא מהשמש הנה הוא הולך וחזק ועוד שהאדם נעתק אז מהחשך אל האור וימשול מפני זה לראות המוחשים יותר ממה שימשול על זה בתחלת הלילה כשיהיה עדיין קצת אור השמש בפאת מערב וזה מבואר מאד. והנה צאת הכוכבים יקרא כשיראו שלשה כוכבים כי מה שבארנו בשרשים הכוללים שהקדמנו לבאור התורה ומזה המקום למדנו שכל זה הזמן אפשר שיקרא יום אלא שהיום יאמר בעצמות וראשונה על זמן עמידת השמש על הארץ: