אַחֲרָ֨יו הֶחֱרָ֧ה הֶחֱזִ֛יק בָּר֥וּךְ בֶּן־[זַכַּ֖י] (זבי) מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑ית מִ֨ן־הַמִּקְצ֔וֹעַ עַד־פֶּ֙תַח֙ בֵּ֣ית אֶלְיָשִׁ֔יב הַכֹּהֵ֖ן הַגָּדֽוֹל׃ {ס}

החרה החזיק - מלשון חרון והטעם החרה אפו על עצמו על עכוב המלאכה והחזיקו ידו במדה שנית.

והחרה - פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף, וכן: ויחר עליו אפו.

החרה. התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וכו׳:

החרה. ענין חמום כמו נחר מפוח (ירמיה ו׳):

החרה, שם איש, ומלת ויחזק שבפסוק הקודם ומלת אחריו נמשך לשתים, אחריו [החזיק] החרה, [אחריו] החזיק ברוך, מן המקצוע עתה מתחיל צד הדרום ממערב למזרח: