וְאֵת֩ שַׁ֨עַר הָעַ֜יִן הֶ֠חֱזִ֠יק שַׁלּ֣וּן בֶּן־כׇּל־חֹזֶה֮ שַׂ֣ר פֶּ֣לֶךְ הַמִּצְפָּה֒ ה֤וּא יִבְנֶ֙נּוּ֙ וִיטַֽלְלֶ֔נּוּ (ויעמידו) [וְיַעֲמִיד֙] דַּלְתֹתָ֔יו מַנְעֻלָ֖יו וּבְרִיחָ֑יו וְ֠אֵ֠ת חוֹמַ֞ת בְּרֵכַ֤ת הַשֶּׁ֙לַח֙ לְגַן־הַמֶּ֔לֶךְ וְעַד־הַֽמַּעֲל֔וֹת הַיּוֹרְד֖וֹת מֵעִ֥יר דָּוִֽיד׃ {ס}

כל חוזה - שם איש.

הוא יבננו - עתיד תחת עבר או פירוש החזיק פלוני שהוא יבננו.

ויטללנו - מתרגום בצל קורתי בטלל שירותי.

ואת חומת. גם את חומות של ברכת השלך הסמוך לגן המלך ומשם והלאה עד המעלות וכו׳:

ויטללנו. הוא ענין צל כי בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) ת״א בטלל ור״ל עשה חקרה לצל ומחסה:

ברכת השלח. מקוה המים המשקה עצי הגן ונקראים שלח ע״ש התפשטות הענפים וכן שלחיך פרדס רמונים (ש״ה ד׳):

הוא יבננו ויטללנו. ר"ל הוא יבננו ויקרה אותו:

ברכת השלח לגן המלך. ר"ל ברכה ישקו ממנה גן האלנות והיתה ג"כ לגן הירקות למלך בעת מלכי יהודה:

ועד המעלות היורדות מעיר דוד. הנה מציון שהיא עיר דוד היו יורדות מעלות עד חומת ירושלים ועד המקום ההוא בנה שלון את החומה: