וְכׇל־יִשְׂרָאֵל֩ בִּימֵ֨י זְרֻבָּבֶ֜ל וּבִימֵ֣י נְחֶמְיָ֗ה נֹ֥תְנִ֛ים מְנָי֛וֹת הַמְשֹׁרְרִ֥ים וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ וּמַקְדִּשִׁים֙ לַלְוִיִּ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מַקְדִּשִׁ֖ים לִבְנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃ {פ}

מניות המשוררים וגו׳. המתנות הראויות לתת להם:

דבר יום ביומו. דבר הראוי ביום זה נתנו ביומו ולא אחרו מן המועד:

ומקדישים. היו מקדישים את המעשר לתת ללוים והלוים היו מקדישים את המעשר מן המעשר לתת לבני אהרן:

וכל ישראל, כי עד עתה הגם שהיו נותנים מניות השוערים היו מקדישים ללוים, שהלוי היה לוקח מעשרותיו בשדות והוא מפריש מעשר מן המעשר לבני אהרן, ועתה תקנו שלא יתנו ללוים המחזירים על הגרנות רק יביאום ליד הפקידים והם יתנו אל הלוים העומדים בבית ה':

נותנים מניות המשוררים וגו'. ר"ל שכבר היו נותנים להם מנות יחיו בהן דבר יום ביומו כדי שלא תשבת העבודה והיו מקדישין ממון ופירות לתת ללוים והלוים היו מקדישים לבני אהרן או ירצה בזה שישראל היו מכינים המעשרות ללוים ונושאים אותם להם בבית המקדש והלוים היו מכינים לבני אהרן מעשר מן המעשר ונושאים אותו להם בלשכתם: