תְּהִ֣י נָ֣א אׇזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃

קשבת - תואר דבר על משקל עורת.

יומם ולילה - דבק עם מתפלל, והפירוש מתפלל היום ואתפלל יומם ולילה פעמים רבות, על בני ישראל תשמע תפילתי או היום שלם.

ופירוש יומם ולילה - כי היום עם הלילה יקרא יום.

ועיניך פתוחות. לראות בדמעות עיני:

היום. ר״ל בעת ההיא:

ואני. ר״ל ומתודה מה שאני ובית אבי חטאנו:

תהי נא. תהא עתה או היא ענין ל׳ בקשה:

קשבת. ענין שמיעה:

קשבת, תואר ע"מ עוררי [ראב"ע ורד"ק], ועיניך פתוחות שתשגיח תיכף למלאת הבקשה בהשגחתך, וכן דניאל [שם י"ח], היום יומם ולילה, התפלה שאני מתפלל היום אני מתפלל יומם ולילה בתמידות, כמ"ש ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל, ואני ר"ל ומתודה על אשר אני ובית אבי חטאנו: