אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אׇזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁ֠בֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃ {פ}

אנא - לשון פיוס.

עבדיך. חוזר על עצמו:

תפלת עבדיך. חוזר על כל המתפללים אשר חפצים ליראה וכו׳:

והצליחה. וחוזר ומפרש דבר ההצלחה שיתנהו לרחמים לפני המלך שימלא שאלתו:

ואני. אין זה מדברי התפילה רק אמר על עצמו שהיה משקה למלך ולהסביר מה שנאמר אח״ז שהביא יין לפני המלך:

הנה ה', ולא תאמר שאז היו ראויים מצד הצדיקים שהיו בדור ההוא, הנה גם עתה תהי אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת עבדיך, שגם הם חפצים ליראה את שמך, וראוי שתעשה בזכות תפלתם ומעשיהם. והצליחה ובזכותם תצליחני שימלא המלך שאלתי, ואני לפי שאמר לפני האיש הזה סתם, באר שהייתי משקה למלך ועליו בקשתי שאמצא רחמים בעיניו: