לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃

נִתְּכָה. הִגִּיעַ לָאָרֶץ, כְּמוֹ (שמות ט:לג) ״וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה״.

נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ. מֵאֵימָתוֹ.

כַּד אִתְגְלֵי בִּרְחִמְתָּא לְמִתַּן אוֹרַיְתָא לְעַמֵיהּ כֵּן זָע עַלְמָא מִן קֳדָמוֹהִי בְּכֵן כַּד אִתְגְלֵי בִּרְגַז לְאִתְפְּרַע מִסָנְאֵי עַמֵיהּ קֳדָם פּוּרְעֲנוּתֵיהּ מַן יְקוּם וּמַן יְסוֹבַר בְּאַבְאָשׁוּת רוּגְזֵיהּ רוּגְזֵיהּ כְּאֶשְׁתָּא מַמְסַי וְטִינָרַיָא אִתְפְרָקָן מִן קֳדָמוֹהִי:

לפני זעמו מי יעמוד - וכל זה יספר חרי אף השם על נינוה.

מי יעמוד. מי יוכל להתקיים לפני זעמו:

ומי יקום וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

נתכה כאש. היא נשפכת לכלות ולהאביד כאש ההולך ושורף:

והצורים. הסלעים נתצו ונכתתו ממני ר״ל בעלי הכח יחלשו ויאבדו:

נתכה. ענין התכה ושפיכה כמו ותתך חמתי (שם מד):

והצורים. מל׳ צור וסלע:

נתצו. מל׳ נתיצה ושבירה:

לפני. (המדרגה השלישית), שכבר בא השופט את הארץ ודן אותם עפ"י מעשיהם ושופך עליהם עברה וזעם וצרה, ובזה יצייר המשחית הרביעי שיצא להחריב ולהשחית שהוא יסוד האש ויש הבדל בין אף ובין חמה ובין זעם, החמה היא הכעס הפנימי העצור בלב, ועת יתגלה הכעס לחוץ נקרא אף שאז יגזר עונש, והקללה עצמה והעונש נקרא זעם, עז"א לפני זעמו מי יעמד שהוא העונש עצמו, ומוסיף מי יקום גם בחרון אפו אף שעוד לא שפך זעמו, ומוסיף שגם חמתו הפנימית אף שעדיין לא יצאה לחוץ בכ"ז נתכה כאש, מצייר החמה כאש בוער העצור בהררי עד ותאכל עד תהום רבה, שעת יותך האש ע"י חלקי גפרית ויתר דברים אשיים הנמצאים במעמקי האדמה והארץ תקיא העצמים אשר בבטנה, שאז חמתו נתכה כאש הנזרק מהרים מוריקים אש, שהדברים המוצקים נתכים אז עד שגם הצורים החזקים נתצו ממנו ויעלו כאבק פורח להחריב ולהשמיד את כל סביבותם: