תְּחִלַּ֣ת חׇ֭כְמָה יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים בִּינָֽה׃

תחלת חכמה יראת ה' - כטעם: ראשית חכמה יראת ה'.

ודעת קדושים בינה - טעמו ותחלת הבינה דעת קדושים.

ודעת קדושים - פירשוהו על השם יתברך, כאמרו: כי אלהים קדושים. והטעם: כי תחלת תולדת הבינה היא מציאות השם. ויתכן לפרש: דעת קדושים היא השגת מציאות השכלים הנפרדים והרוחניות כלם, כי ידיעת מציאותם עיקר הבינה וממנה יעלה למציאות המעלה העליונה, וכמו שאם אין יראה אין חכמה, כן אם אין דעת אין בינה.

תחלת. יראת ה׳ היא תחילת החכמה כי היראה מביאה לידי חכמה:

ודעת קדושים. לקדש עצמו במותר לו מביא לידי בינה:

תחלת חכמה יראת ה', עתה מבאר מדוע תשלח נערותיה לקרוא ולהזמין אל החכמה ולא תקראם בעצמה, שזה מפני שהחכמה לא תושג מעצמה במופתי הדעת, וגם שהם מתנגדים לטבע הלב, והתחלת החכמה ויסודה היא יראת ה', שיקבלו אותה בקבלה מפי חכמי הדור והנביאים שמודיעים אותה בשם ה' ועל ידי שייראו מאת ה' יקבלו את החכמה אשר נתנה, ותחלת דעת קדושים בינה, אולם שיגיע האדם לכלל דעת קדושים שיהיה לו ידיעה ברורה בעניני החכמה כמו הקדושים אשר בארץ אשר הגיעו בה לכלל דעת, זה בא על ידי הבינה, שאחר שקבלו חקי החכמה ע"י יראת ה' והאמינו בכל עז כי חקי החכמה הם נתונים מה' והעמיקו להתבונן בחכמה, אז יגיעו בה לכלל דעת, כמ"ש לדעת חכמה ומוסר וכמש"ש. והנה בתחלת הספר אמר ראשית חכמה יראת ה' ופה תפס לשון תחלה, ויש הבדל בין ראשית ובין תחלה, שראשית תופס קצת בגוף הדבר, כמו ראשית דגנך, ראשית עריסותיכם, כי יש יראת ה' שהיא ג"כ מחקי החכמה, שהוא לירא את ה' מצד עצמו שזה יחוייב מדרכי החכמה, והוא ג"כ מן החכמה רק שהיא הראשית והחק המובחר שבה, ויש יראת ה' שאינה מחקי החכמה, והיא יראת העונש שהוא ירא שלא יענישהו ה' או שלא ימנע ממנו הטוב בעת יסור מחקי החכמה, ויראה זו היא יראת עצמו, ואינו כפי חקי החכמה שראוי לירא את ה' יראת הרוממות, ובכ"ז הגם שיראה זו אינה ראשית חכמה היא תחלת חכמה, כי היא תועילהו להכנע ולשמוע חקי החכמה מיראת עונש, שכן נערות החכמה קראו יראה זו והכריזו אותה על גפי מרומי קרת בספר התורה ובדברי הנביאים שהזהירו בל ימרו ממצות ה' מפני פחד העונש ומניעת הטובה, וכן יאמרו הנערות שלוחי החכמה שישמרו חקיה, מפני.

תחלת. החכמה והבינה היא תחלת דעת קדושים כי בבינה יתיישרו לדעת עולם המלאכים וזהו פריה אמרה הבינה הנה כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וזה יהיה לשתי סבות האחת כי בהם יתיש' אל המדות החשובות אשר שומרות האדם מרעות הרבה והשנית כי מפני דבקות ההשגחה האלהית באדם מצד הבינה ישמר מהרבה רעות וזה יהיה סבה שיוסיף על ימיו הנה: