וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כׇּל־מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וחוטאי חומס נפשו - כמו: אשר חטא על הנפש, שהיא דרך פשיעה או מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא. והטעם על אשר לא השיג החכמה הפך המוצא והוא על הלומד בדרך שבוש שחומס נפשו מן האמת.
וכל משנאי - הם השונאים החכמה ואין לומדין אותה כל עיקר, או פירוש וחוטאי הפושע והמורד בי, כלומר השם מגמתו לדבר אחר חומס נפשו, כי גורם לה ההעדר וכל משנאי אהבו מות, כפל ענין ואמר אהבו מות כדרך: ויאהב קללה ותבואהו.
וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה:
כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
וחוטאי, אבל החוטא נגד חקי החכמה, חומס נפשו עושה חמס אל החלק הנפשי שלו, שכל חיותה היא מלחם החכמה ושקויה, וכל משנאי, ומי ששונא את החכמה ומשניאה, אהבו מות. אחר שהחכמה היא החיים כמ"ש כי מוצאי מצא חיים א"כ השונא אותה שונא את החיים ואוהב את המות:
וחוטאי חומס נפשו. ואשר חוטא לי שלא ילך במוסרי להתישר להשגתי הוא עושק השלימות מנפשו וכל מי שישנא אותי וירחיקני הוא אוהב המות וההפסד המוחלט כי אליו דרכו לפי שמי שישנא התבונה ישנא גם כן החכמה וזה בלתי צריך אל באור:
