לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֭דִים עַד־הַבֹּ֑קֶר נִ֝תְעַלְּסָ֗ה בׇּאֳהָבִֽים׃

דודים - אהבים, אתן את דודי.

נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:

נתעלסה. ענין שמחה כמו כחיל תמורתו ולא יעלוס (איוב כ׳:י״ח):

לכה נרוה דודים, ומוספת לאמר נתעלסה באהבים ששם אהבים בא בבאור על הזיוג והתשמיש:

לכה נרוה דודים עד הבקר. יחד נשמח באהבים כי אין לנו מונע עתה: