מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ׃

חוצץ - פועל עומד, כמו יורד כמו: חדשיו חוצצו, כלומר נקבצו ונאספו כענין: כי מלאו ימי וכן ויצא חוצץ יצא מאוסף ומקובץ כענין: אסף החסיל. פרוש אחר: מן חצצון תמר.

מלך אין לארבה. להנהיגם יחד באסיפה אחת כדרך המלך ועכ״ז בוחרים מעצמם לצאת יחד באסיפה אחת ולא יפרדו אלה מאלה ואסיפה היא להם רב התועלת כ״א הלכו יחידים היו בני אדם צדים אותם אבל כשהם יחד רבי המספר כולם חדלים מהם הואיל וא״א לצוד את כולם ולמדו דעת את העם שלא יריבו ואיש את אחיו יעזורו:

חוצץ. מאוסף ומקובץ וכן נקרא אסיפת אבנים קטנים כמ״ש ויגרס בחצץ (איכה ג):

דרך המושכל

מלך אין לארבה ובכ"ז נתן ה' בטבעו שיצא חצץ כולו ויתאגדו באגודה אחת ולא יתפרדו זה מזה, הגם שזה מזיק להם שעי"כ נקל לכ"א לבערם ולאבדם, רק ששם בהם טבע זאת שילמדו ב"א מהם ענין חכמה, שכן כל כחות הנפש יצאו חוצץ כולם בקשר אחד, והוא ע"י שיתנהגו כפי חקי החכמה, וזה הפך ממ"ש תחת שנואה כי תבעל שהכחות ההפוכות מחקי החכמה מפוזרות ומתנגדות זה לזה:

מלך אין לארבה. הארבה אין לו מלך שיעמיד בהסכמה אחת והוא יוצא כלו בעת מוגבל אשר יתכן לו לכרות עשבי התבואות להיותם לו למזון וזה ג"כ הערה לחכם שלא ישתדל לחקור במושכלות רק בעת הראוי ובשיעור שנוכל עליה':