מִשְׁלֵי ל׳ · ט״ז

שאול - שישליכו בו הדור המקלל וימותו בלא עתם, כענין: מקלל אביו ואמו מות יומת:

ועוצר רחם - שיעצור הרחם פה הבטן ולא יולידו, בעבור הדור שלא רוחץ מטומאת זנות, ושלא יהיה לו בנים ולא יהיה לו זרע.

וארץ לא תשבע מים - באין מטר ויבשו זרועים ויהיו מושפלים הגאים והרמים ברעב.

ואש - היא היורדת מן השמים לאכול הדור האוכלים העניים ועושקים האביונים, כאש שירדה עליהם בימי אליהו, וכן: ותצא אש מלפני ה'. או האש רמז לחום המייבש, כאש ולא ירד הגשם והזכיר האב והאם פעם שנית, כי זה הדור הלועג והמקלל רע מהג' דורות ועין שתלעג לאב המוסר אותו ותבוז לחברת אם המיסרת אותו, יהי חלל וינקרו עיניו עורבי נחל, שאין מרחמין על בניהן ולא יאסף לקבורה, כי המכבד אותם יאריכון ימיו.

שאול. הוא הקבר אשר לא תשבע מפגרים מתים אשר ימותו בחורים או צאצאיהם לעיניהם:

ועוצר רחם. כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים והמה הולכים ערירים:

ארץ. רבות פעמים ירד הגשם בשיעור מיעוט ואין די בו להשביע צמאת הארץ ובני אדם כלים ברעב והנה שלשת המשפטים ההנה מתמידות:

ואש. ר״ל אחר מות האדם נשפט הוא במיני אש הגיהנם והיא שורפת והולכת כי לא תכבה ולא תאמר די:

ועוצר רחם. מניעת ההריון וכן כי עצור עצר ה׳ בעד כל רחם (בראשית כ׳:י״ח):

דרך הפשוט

שאול ועוצר רחם, ע"כ נענשו ע"י השאול של ממשלת הרחם, היינו ממשלת נשי המלך אשר הרחיבה כשאול נפשה לבלע ולהשחית, וגם ע"כ חלו בם עונשים אחרים השגחיים, והוא ארץ לא שבעה מים מה שהיה עצירת גשמים, ואש לא אמרה הון שאכלה אש בכל עריהם: