דּ֭וֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת־אִ֝מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ׃

דור דור, דור, דור, לעלוקה - [יא-טו] מי דור אביו יקלל מצואתו לא רוחץ - ד' דברים אלה דבקים בפירוש עם ד' בנות, והעד על זה: דור אביו יקלל עין תלעג לאב לעלוקה כמו עוות וראוי להיות עקולה מן משפט מעוקל והיא תהפך כמו: כשב כבש ירעף יערוף ושתים ושלש דרך אריכות:

לא יברך - כי גמלתו וראויה לברכה. ויש דור שהוא טהור ונכבד בעיניו ומצואתו לא רוחץ, כלומר ומי שלא יוכל לרחוץ את בשרו מצואתו ואיה ירחץ לבבו מרעתו, ויחשוב שהוא טהור?! רמז למתגאים.

דור וגו׳. מוסב למעלה לומר אפי׳ הדור פרוץ אשר וגו׳ ופן תחשוב להלשין ביניהם למען יהיה חרב איש ברעהו ויאבדו בעונם עכ״ז אזהיר לך אל תלשן:

לא יברך. לא יזכירם בלשון ברכה אלא בלשון קללה: