דִּבְרֵ֤י ׀ אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל׃

אגור בן יקה. דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה כך פירשוהו חכמי':

דברי אגור - היה בימי שלמה הולך ביושרו יודע דעת ונכבד בדורו, על כן המלך שלמה אסף דברי חכמתו בספרו.

בִּן - בחירק כמו בצרי, כמו ריש ורש בן נון בן לילה בן הכות.

המשא - הנבואה כענין נושא השם לבן אדם.

נאום - על משקל זבול.

הגבר - הוא אגור כענין שגברה חכמתו.

אתיאל ואוכל - היו חכמים חברי אגור או תלמידיו.

דברי אגור בן וגו׳. ר״ל אלה הם דברי שלמה אשר אגר ואסף את הבינה ובעבור מרבית הבינה הקיא את הנבואה כי נטלה ממנו:

נאום הגבר. ר״ל על כי דברי הגבר הוא שלמה היה לומר בעבור אתיאל וחוזר ומפרש לומר שאמר בעבור אתיאל ואוכל ר״ל ה׳ עמדי והוא נתן לי חכמה מפיו ולזה אוכל לעשות מה שלבי חפץ להרבות נשים וכסף וזהב כי עכ״ז לא אסור לבבי מה׳ כי אין חכם כמותי צריך גדר ושימור אם כן על כי סמך על אסיפת רב הבינה אמר ארבה נשים וגו׳ ולא אסור וגו׳ ולבסוף נאמר בו נשיו הטו את לבבו (מלכים א׳ י״א) ואחר זה נאמר ויתאנף וגו׳ כי נטה לבבו וגו׳ הנראה אליו פעמים וכאומר מה שנראה אליו פעמים כבר נראה אבל מעתה לא הוסיף להראות לו עוד בעון כי נטה לבבו מה׳ א״כ מרבית אסיפת הבינה היתה סיבה לסלוק הנבואה:

אגור. ענין אסיפה כמו אוגר בקיץ (לעיל י):

בן. מל׳ בינה:

יקה. מל׳ הקאה:

המשא. הנבואה:

נאום. ענין אמירה:

לאיתיאל. המלה ההיא מורכבת משתי תיבות אתי אל והלמ״ד הוא כמו בעבור וכן פתח פיך לאלם (לקמן לא):

ואוכל. מלשון יכולת:

דברי אגור, בסימן זה העתיקו אנשי חזקיה דברי חכם אחד שהיה שמו אגור בן יקא, והיה ממונה על השיר, וע"ז נקרא בשם המשא, שאגור השיב דברים לחכמים ששאלו ממנו דברים, פעם אחד השיב לחכם ששמו איתיאל, ופעם השיב לאיתיאל ואוכל, ששני החכמים איתיאל ואוכל שאלו ממנו והשיב להם:

דברי אגור בן יקא וגו'. עד דברי למואל דברי אגור ידמה ששלמה קרא עצמו אגור מצד הדברי' שכלל אותם בזה הספר כמו שקרא עצמו קהלת מצד הדברים הנכללי' בספר קהלת והנה אגור הוא מענין הקבוץ והאסיפ' וקרא עצמו בן יקא ר"ל בן אשר יקיא והרצון שהוא אגור בתוכו ומקובץ מהמחשבות המקבילות בדרושים הגדולי' ורוצה להקיא המעמס והמשא מן המחשבות הבלתי צודקות כדי שישארו לו הצודקות וספר שכבר אמר זה המאמר לחכם אחד ששמו איתיאל ואמרו גם כן לו לחבירו שהיה שמו אוכל: